אם היית לך אפשרות לצפות בעתיד, לדעת ממש מה יהיה בעוד כמה שנים, באיזה רגע היית בוחר? אם אתה אוהד ברצלונה, בטח תבקש לדעת מה יעלה בגורלו של לאו מסי בקיץ הקרוב. אתה יודע, למרות המשפט הנדוש "מה שלא יודעים – לא כואב", שאתה מעדיף לדעת כבר עכשיו עוד כמה זמן נשאר לפרעוש במדי ברצלונה. אך אם הייתי אומרת לך שאתה יכול לחזור לעבר ולשנות רגע בהיסטוריה? בוודאי שהיית משאיר אותו כאן איתך, במדי הקטלונים, עד הפרישה.
אך גם בלי לצפות בעתיד, גם בלי לדעת מה תהיה החלטתו של לאו מסי לגבי עתידו, יש מישהו שעומל רבות כדי להשאירו במועדון. נדמה שפדרי קיבל הצצה אל העתיד ומהרגע שהוא עולה אל המגרש הוא מתאמץ להיות כל מה שמסי מייחל לו. הספרדי, שזוכה לאמונו של קומאן, מקבל דקות משחק משמעותיות ונראה שכבר התאמתו למסי הושלמה באופן סופי. הוא הופך לעמית המושלם, כאשר כל האחרים מטיילים עם שקי חוסר ביטחון על הדשא.
פדרי הצעיר לא ידע שדווקא הוא יופקד על המשימה הכי חשובה בהיסטוריה של המועדון, אך הוא שומר על קור רוח ומבצע באלגנטיות את הצעדים הנכונים על מנת לצעוק "המשימה הושלמה" בסופה. גם אם זה רק בליבו, וגם אם יאסר עליו לספר זאת לאיש, הוא ידע שהיה חלק חשוב, אחד הגורמים המרכזיים, בהצלחתה של המשימה.
דווקא הידיים הקטנות והצעירות של פדרי הן אלו שהצליחו לבצע הנשמה לארגנטינאי, להחזיר לו את שמחת החיים, זו שתגרום לו לטייל עם הכדור על המגרש, לנעוץ כדורים בשער ולנצח עם בארסה משחקים. ביום רביעי האחרון הוא לקח חלק בנטל, הראה לפרעוש שהוא איננו האדם היחיד שצריך להוביל ולסחוב את הקבוצה. הוא ניצב כתף אל כתף אליו וכבש את שער השיוויון הראשון במשחק ובישל למסי את השער השני במשחק.
בעוד כמה חודשים תדע האם מסי יעזוב או ישאר בברצלונה, עד אז תמתין בסבלנות ותצפה בפדרי, תחזיק לו אצבעות שיעשה את עבודתו נאמנה ושהחיוך של מסי ישאר על הפנים עד סוף העונה.
