איך ההצלחה של שון וייסמן בוולפסברגר מעידה על כישלון חוק החריגים בנוער, למה יורגן קלופ הוא הפנים של האליפות ההיסטורית של ליברפול, ואיך ההעברה של אשרף חכימי לאינטר מבשרת על שינוי מגמה בכדורגל העולמי.

במועדון היו בטוחים שעצם העובדה שהם ריאל מדריד תספיק בשביל לגרום לחכימי להישאר. במשך הרבה שנים זה כנראה היה עובד, אבל הכדורגל השתנה.

רצפים ודומיננטיות זה משהו שקיים בכדורגל הרבה זמן, אז יצאתי לבדוק על הקבוצות שהצליחו לשבור את ההגמוניה של קבוצה אחרת

רוכים הבאים לאיטליה, שהמציאות החדשה שנוצרה בה היא אולי הקשה ביותר שחוותה מיום הקמתה. אלא שלפני התפרצות נגיף הקורונה, גם הכדורגל בארץ המגף נכנס למין מציאות חדשה בה יובנטוס היא לא השליטה הבלתי מעורערת בצמרת הטבלה. אינטר של אנטוניו קונטה ולאציו של סימונה אינזאגי, נכנסו בכל הכוח למרוץ האליפות שנקטע במחזור ה-26 והוכיחו ש"לגברת הזקנה" יש אלטרנטיבה בדרך ל-"סקודטו".

פרק 3 יעסוק באינטר ובבאיירן מינכן, שתי הקבוצות המוצלחות ביותר של עונת 2009-10, שעשו שתיהן חלון העברות מדהים באותו הקיץ.

הנה רשימה של חמישה שחקנים, אשר אני מאמין שלא ידעתם שהספיקו לבקר במועדון ענק אחר לפני הפריצה שלהם.

הקריירה של ז'וזה מוריניו היא רכבת הרים: פעם למעלה ופעם למטה. מאז האליפות בה זכה עם צ'לסי בעונת 2015 המנג'ר הפורטוגלי לא ממש מוצא את עצמו

חתימתו של רומלו לוקאקו באינטר לוותה בהאשטאג #NotForEveryone, לא בשביל כולם, כמובן שבבאינטר התכוונו לומר שלשחק באינטר זה אתגר שלא כולם יכולים לעמוד בו, אבל חצי שנה אחרי אפשר גם לקרוא את המשפט הזה הפוך: להחזיק ברומלו לוקאקו זה לא בשביל כולם.

בשבת האחרונה, ה-8 לפברואר, התחלתי לחשוב על השוואה מעניינת - יובנטוס וג'ון ג'ונס

למרות שהוא מזמן כבר לא מאמן שקובע טרנדים, מוריניו הוא עדיין must-see TV. אדם שקשה להוריד את העיניים ממנו במהלך משחק, שקשה לא להקשיב למה שהוא אומר לפני ואחרי, וזה למה נוצר סיכום העשור על מוריניו - פחות סקירה מקיפה על כל מעלליו, הישגיו, נצחונותיו והפסדיו; יותר התמקדות ברגעים הבלתי נשכחים שהוא סיפק למצלמות, והיו לא מעט כאלה.