בשני הפרקים הקודמים התמקדתי בעשר ההעברות היקרות ביותר של חלון ההעברות של קיץ 2009, בלי קשר ישיר להצלחתן או כישלונן. בפרקים הבאים אתמקד בהעברות שאולי לא היו היקרות ביותר או לא משכו את מירב תשומת הלב באותו הקיץ, אך כאלה שבעתיד הקרוב ו/או הרחוק הפכו לנקודות מפתח ששינו את ההיסטוריה של מועדונים וליגות כאחד.

פרק 3 יעסוק באינטר ובבאיירן מינכן – שתי הקבוצות המוצלחות ביותר של עונת 2009-10, שעשו שתיהן חלון העברות מדהים באותו הקיץ.

הפרויקט של מוראטי & מוריניו

לא ברור אם מוראטי, מוריניו או איש מקצוע אחר מתוך המערכת היה אחראי על הרכישות של אינטר באותו החלון, אבל הנראזורי פגעו בול עם שלל שחקנים מתחת לטופ-10 היקרים. במרחק של כמעט 11 שנים לא חכמה גדולה להגיד שחלון 2009 של אינטר, הטרבליסטית העתידית, היה אחד מהחלונות הקיציים הטובים שעשתה קבוצה אי פעם. ועדיין. לא הרבה אנשים זוכרים זאת, ועוד פחות אנשים חשבו כך בזמן אמת.

הנראזורי איבדו את זלאטן (יחד עם מקסוול) לברצלונה, לואיש פיגו פרש, ושחקנים ותיקים שהיו שותפים ב-3 האליפויות הקודמות, כגון קרספו, חוליו קרוז ואפילו אדריאנו, שוחררו מהקבוצה.

אחלק את הרכישות של אינטר ל-4 סעיפים:

• מנהיג ב18 מיליון
  18 מיליון שילמה אינטר לריאל מדריד על ווסלי סניידר, שלמרות עונה ראשונה מוצלחת בברנבאו, איבד את מקומו בהרכב בעונה השניה. 3 שערים ו-6 בישולים היו לסניידר בליגת האלופות, באחד הקמפיינים הבולטים של שחקן במפעל, כולל שער ובישול בחצי הגמר בסן סירו מול ברצלונה ובישול לדייגו מיליטו (אליו תכף אגיע) בגמר נגד באיירן ברומא.
  בליגה סניידר תרם 4 שערים ו-8 בישולים, הפגין יכולת גבוהה לאורך כל שלבי העונה, בנוסף למנהיגות שבאה לידי ביטוי בניצחון במחזור הנעילה של הסיבוב הראשון. ה-3:4 על סיינה הפך לאחד המשחקים האייקונים של הטרבליסטית הנכנסת באותה העונה. אמנם בשתי העונות הבאות סניידר ואינטר דעכו יחד, אבל אף אחד לא האמין שתמורת 18 מיליון הנראזורי יקבלו שחקן שיסחוב אותם לטרבל, ובהמשך הקיץ את הולנד לגמר המונדיאל.

• שופינג בגנואה
  במקום ה-12 ברשימת ההעברות היקרות של קיץ 2009 נמצא דייגו מיליטו, שהגיע מגנואה יחד עם טיאגו מוטה (שעלה 10 מיליון יורו). כשנכנסים לפרטי העסקה, מגלים שאינטר שילמה לגנואה בסך הכל 17.7 מיליון יורו על שני שחקנים שהיו בולטים מאוד בעונת הטרבל. למעשה, העסקה כללה את העברתם לגנואה של ארבעה שחקנים: בונוצ'י (אולי הפספוס היחיד של אינטר באותו הקיץ. אבל שוב, חכמת הבדיעבד…), אקוופרסקה, בולוזני ומיגיוריני + 17.7 מיליון יורו במזומן. מיליטו הבקיע 30 שערים בעונת הטרבל, כולל צמד אדיר בגמר ליגת האלופות נגד באיירן מינכן, ונבחר לזר העונה בליגה האיטלקית. בסך הכל כבש אל פרינספה 75 שערים באינטר בארבע עונות עד שנסע הביתה לפרוש בראסינג, ולקחת איתה שתי אליפויות.מוטה, שהחמיץ את גמר ליגת האלופות בגלל אדום שקיבל בדקה ה-28 בגומלין חצי הגמר בקאמפ נואו, נתן אולי את העונה הטובה בקריירה שלו והיה שחקן הרכב לאורך רוב העונה אצל מוריניו. כיום, כמאמן, הוא חולם לשנות את העולם כפי שתוכלו לקרוא בטור המצוין של רום טל דן. בינתיים זה לא ממש הולך לו למען האמת. באוקטובר חזר לאותה גנואה, הפעם אל הקווים, ומעשרת משחקיו הראשונים היא הפסידה חמישה, סיימה 3 בתיקו וניצחה רק שניים, עד שפוטר בדצמבר. את הטרבל אף אחד לא ייקח ממנו, זה בטוח.

• לוסיו
  הבלם האגדי של נבחרת ברזיל הגיע לאינטר מלא אחרת מאשר באיירן מינכן, אליה נעבור כשנסיים איתו, והיה אחת הרכישות המוצלחות של החלון ואחת המשתלמות ב-20 השנה האחרונות. מעבר לכך, לוסיו, שפתח בכל משחקי אינטר בליגת האלופות למעט אחד שפספס בגלל הרחקה, מהווה געגוע לימים שאולי יחזרו "תודות" לקורונה – אינטר שילמה על בלם, שעשה 5 עונות מעולות בבאיירן והיה שחקן הרכב בנבחרת ברזיל, 7 מיליון יורו בלבד. ימים בהם הארי מגווייר עולה 80 מיליון יורו, ואפילו סמפדוריה משלמת 12 מיליון יורו לולנסיה על ג'ייסון מורייו, גורמים רק להעריך עוד יותר את אותה ההעברה של לוסיו.

• סמואל אטו
  מכירים עוד שחקן שזכה ברציפות בשני טרבלים? את החלל שהותיר זלאטן איברהימוביץ' מילא באותה העונה דווקא מיליטו ולא אטו (למרות חלקו הגדול בהדחה של צ'לסי בשמינית גמר הצ'מפיונס בנוסף לבישול למיליטו בגמר), אך בעונה שלאחר מכן, עונת 2010-11, הוא הפציץ 32 שערים ובישל עוד 16. הייתה זו העונה הטובה האחרונה שלו ברמות הגבוהות, כשמיליטו עצמו הציג יכולת פחות גבוהה ואף היה פצוע למשך שלושה חודשים. בקיץ נמכר אטו לאנז'י מחצ'קאלה, פרויקט אוליגרכי שנעלם כלעומת שבא, תמורת 27 מיליון יורו, ובסך הכל אינטר עשתה עסקה טובה ומשתלמת גם כאן.

באיירן מינכן

כשחושבים על באיירן מינכן בהקשר של 2010, עלול להיווצר הרושם המוטעה שמדובר בעונה כושלת של הבווארים בגלל ההפסד לאינטר בגמר, אבל צריך לשים דברים בקונטקסט הנכון. באיירן הגיעה לעונה הזאת אחרי שתי השפלות זכורות: הפסד 5:1 לוולפסבורג במשחק העונה ואיבוד האליפות בפעם השנייה בתוך 3 עונות, ותבוסה 4:0 לברצלונה ברבע גמר ליגת האלופות, במחצית ראשונה שנראתה כמו משחק בוגרים נגד נערים ג'.

בקיץ, אולי הנס, שרצה לחזור לצמרת בהקדם האפשרי, פיטר את יורגן קלינסמן חסר הניסיון והחתים את לואי ואן חאל הותיק שהגיע אחרי אליפות אדירה והיסטורית עם אלקמאר במולדתו. על מריו גומז כתבתי בפרק הראשון, תומאס מולר, שקודם מקבוצת המילואים ע"י ואן חאל לא נחשב ל"רכש", אבל חוץ מהם המאמן ההולנדי הביא איתו למינכן מספר שחקנים, כששניים מהם הפכו את באיירן מיד לקבוצה קטלנית.

• אריאן רובן
  בניגוד להרבה העברות בסדרה הזאת, במקרה של רובן אין צורך להביט לעבר הרחוק או לשים דברים בפרספקטיבה הנכונה. 25 מיליון שילמה באיירן של ואן חאל לריאל בקיץ 2009 על בן ארצו, וקנתה למעשה בסכום הזה 10 שנות רובן. עם השנים תהפוך העברה זו לאחת המוצלחות ביותר בתולדות באיירן מינכן, אם לא המוצלחת שבהן, ולאחת המשתלמות של חלון 2009 בפרט – גם בזמן אמת וכמובן לטווח הרחוק – וב-20 השנים האחרונות בכלל. רובן העניק לבאיירן מינכן זהות ואיכות בו זמנית.מהרגע הראשון שההולנדי דרך באליאנץ ארנה הוא היה הכוכב של הקבוצה: במשחקו הרשמי הראשון בבאיירן כבש צמד בניצחון 0:3 הענק על האלופה היוצאת וולפסבורג, במה שהיווה סימן ברור לבאות. רובן (כשהיה בריא…) היה השחקן הבולט, המנהיג ומי שהוסיף את האיכות שכ"כ הייתה חסרה לבאיירן מינכן בעונה הקודמת. הוא כבש 23 שערים בכל המסגרות בעונת הבכורה שלו. למעשה מאז עזיבתו של מיכאל באלאק לצ'לסי לא היה לבאיירן שחקן שגם הנהיג, גם היה איכותי וגם הביא מספרים.

  רובן, שפרש בעונה שעברה, כבש 114 שערים ובישל 101 נוספים ב-309 הופעות בבאיירן, היה שותף ל-8 זכיות בבונדסליגה, 5 גביעים גרמניים (5 דאבלים, כולל זה ב-2010), 5 זכיות בסופרקאפ הגרמני, זכייה אחת בליגת האלופות (בעונת הטרבל של 2013, פיצוי על 2010) וזכייה בסופרקאפ האירופי.

• איביצה אוליץ'
  אוליץ' הגיע בהעברה חופשית מהמבורג כאשר זה רוברטו עושה את הדרך ההפוכה. הוא כמובן לא היה מוצלח בטווח הרחוק כמו רובן, אבל בעונתו הראשונה בבאיירן היה משמעותי מאוד עם 19 שערים בכל המסגרות, כולל 7 שערים בליגת האלופות, כשהזכורים מביניהם הם השלושער המדהים נגד ליון בחצי הגמר ושער הניצחון ברבע הגמר נגד מנצ'סטר יונייטד בדקה ה-92, במעין נקמה קטנה על גמר 99'.

• דניאל פראניץ'
  הגיע תמורת 7 מיליון יורו מהירנביין, ואן חאל הכיר אותו מקרוב. כמו בן ארצו אוליץ', גם פראניץ' לא השפיע יותר מדי לטווח הרחוק, אבל בשתי העונות הראשונות שלו במינכן הוא היה נהדר כמגן שמאלי (ב-2011 בישל 6 שערים מהעמדה הזו), כקשר שמאלי ואפילו כקשר אחורי, עד שבעונת הגיע 2011-12 דויד אלאבה שהשתלט על עמדת המגן השמאלי באופן סופי, בה שיחק עד שהוסב לעמדת הבלם בעונה הנוכחית.

• אנטולי טימשצ'וק
  טימושצו'ק, אחד השחקנים הטובים במזרח אירופה בעשור הראשון של ה-21, הגיע עוד בפברואר 2009 תמורת 14 מיליון יורו מזניט, עימה זכה בגביע אופ"א ב-2007-8, כולל ניצחון 0:4 מדהים על באיירן בחצי הגמר. האוקראיני הגיע למינכן הרבה לפני ואן חאל, מה שמסביר אולי למה השניים לא כ"כ הסתדרו בחלק מהזמן. בסך הכל טימושצ'וק, שהיה שותף לטרבל ההיסטורי בעונתו האחרונה במועדון, הגיע עם באיירן ב-4 שנים ל-3 גמרי ליגת האלופות כשהוא משותף רק באחד – גמר 2012, אז פתח כבלם כשבאיירן הפסידה בפנדלים בגמר הביתי לצ'לסי. בתום עונת 2012-13 חזר לזניט בהעברה חופשית..

אז נכון, לא הכל היה ורוד באותו החלון: באיירן, כאמור, איבדה את לוסיו לאינטר, מכרה את הומלס ב-4 מיליון בלבד לבורוסיה דורטמונד, אדסון ברהאפיד ואלכסנדר באומיוהאן שהגיעו לקבוצה התבררו מהר מאוד כלא מתאימים, אבל אי אפשר הכל.
אלא אם כן קוראים לך "אינטר 2010"…