כשהגיעו השמועות הראשונות לפני כשבוע על המגעים בין אשרף חכימי לאינטר זה היה מפתיע, הרי חכימי הצעיר הוא אחד המגנים הכי מוכשרים בעולם נכון להיום ואף הביע את רצונו לחזור לריאל בחודשים האחרונים. אלא שהזמן עבר והמעבר של חכימי למילאנו כבר די סגור.

כשרואים את התגובות של אוהדי ריאל מדריד למעבר, אפשר לזהות שהן מתחלקות לשלושה סוגים.
יש את הצד שעצוב "חבל, הוא שחקן טוב וצעיר ואנחנו עוד נצטער על זה". יש את האדיש "נו, גם ככה יש לנו מגן ימני טוב מאוד וחכימי חלש הגנתית" ויש את הנעלב "זה הכל בגלל שהוא מפחד על מלחמה על ההרכב, זה לא מדרידיסטה אמיתי".
אני רוצה להתמקד בתגובות מהסוג השלישי, דווקא כי בעיניי הן מייצגות בתוכן בעיה אמיתית בתפיסה של המועדונים הגדולים. אבל לפני הכל, בואו נדבר על אשרף חכימי.

למרות שהוא בחר לייצג את נבחרת מרוקו, חכימי נולד וגדל במדריד וככל הנראה מדבר ספרדית יותר טוב ממה שהוא מדבר ערבית. חכימי משחק בקבוצות הילדים של ריאל מאז גיל 7, ואת הופעת הבוגרים הראשונה שלו הוא עשה כבר בגיל 17 במדי הקסטיליה, קבוצת המילואים של ריאל מדריד שמשחקת בליגה השלישית.

בקיץ 2017 זינדין זידאן החליט להעלות את המגן המוכשר לראשונה לסגל הבוגר של ריאל כגיבוי לדני קרבחאל המגן הפותח, וזאת למרות ביקורות ותמיהות רבות בנוגע לבשלותו של המגן הצעיר, שהיה רק בן 18 באותו זמן. חכימי שיחק באותה עונה 17 משחקים, אבל זכה בליגת האלופות והפך לשחקן המרוקאי הראשון שזכה בתואר. בקיץ 2018 זידאן עזב את ריאל ובמועדון החליטו שחכימי זקוק לשיפור רציני על מנת לשחק במדריד ועל כן שלחו אותו להשאלה למשך שנתיים בבורוסיה דורטמונד הגרמנית, אבל כנראה שאפילו הם לא הבינו איזה שיפור עצום הוא יחווה בתקופתו בגרמניה.

הבחירה בדורטמונד התבררה כבינגו. בדורטמונד, מועדון שחרט על דגלו שילוב צעירים ופיתוחם, נתנו כבר בעונה הראשונה לחכימי בן ה19 לפתוח ב28 משחקים בכל המסגרות וכבר אז היה ברור שלחכימי יש כישרון בשפע, אבל ההתפוצצות האמיתית הגיעה בעונה השנייה. חכימי התנסה במגוון עמדות, כמגן ימני בקו של 4 בהגנה, ווינגר ימני ב4231, אבל גולת הכותרת הייתה התפקוד שלו כמגן ימני במערך 3 בלמים שבו דורטמונד שיחקה לאורך רוב העונה. אשרף השתלט בלעדית על עמדת המגן הימני והציג מהירות מסחררת, טכניקה מצוינת, דריבל ונהדר וגם יכולת הגנתית לא רעה (הסטטיסטיקה ההגנתית שלו יותר טובה העונה מאשר של טרנט אלכסנדר ארנולד, לדוגמא). הוא סיים את העונה עם 5 שערים ו10 בישולים בליגה, מספרים מדהימים למגן ומיצב את עצמו כאחד המגנים הימניים הטובים בעולם. זו כמובן הייתה קפיצה עצומה מאז עזב את ריאל ככלום ושום דבר ובחודשים האחרונים לקראת סיום ההשאלה שלו בדורטמונד צצו שאלות לגבי האם הוא יכול לחזור לריאל כשחקן פותח.

כי מצד אחד, חכימי הוא באמת אחד המגנים הטובים בעולם נכון להיום, והוא רק בן 21, כך שלהשאיר אותו בקבוצה זאת השקעה לעשור קדימה לפחות, והוא גם שחקן בית, אז בכלל. נכון, יש שאלות מקצועיות בקשר לחכימי לעומת קרבחאל. אמנם התקפית הוא יותר טוב מהמגן הספרדי, אבל הגנתית הוא נחות לעומתו. אצל ריאל, שהתבססה העונה בעיקר על ההגנה היציבה שלה, זו עלולה להיות בעיה. זאת כנראה הסיבה שזידאן וריאל החליטו לשמור אמונים לקרבחאל ולא להבטיח לחכימי את המקום בהרכב שהוא כל כך רצה, ועל כן חכימי בדרך לאינטר.

וכאן מגיעה הבעיה בתפיסה של ריאל. במועדון היו בטוחים שעצם העובדה שהם ריאל מדריד תספיק בשביל לגרום לחכימי להישאר. במשך הרבה שנים זה כנראה היה עובד. בעבר הייתה תפיסה שלשחק במועדונים הגדולים זה הדבר הכי חשוב בעולם, יותר מאשר מקום בהרכב. מי שהיטיב לתאר זאת הוא גוטי, אגדת ריאל מדריד, שאמר: "30 דקות בריאל שוות יותר מ-90 דקות בכל מקום אחר" ובאותה תקופה זה אכן היה נכון, אבל הכדורגל השתנה מאז. שחקן כמו חכימי, שבעונה האחרונה היה מגן פותח בהרכב של קבוצה שמגיעה באופן קבוע לליגת האלופות, יודע שכעת המניה שלו בעלייה וכדי שהיא תמשיך לעלות הוא צריך להמשיך לשחק, וזה לא משנה אם זה לא יהיה בריאל.

אפשר היה לראות תגובה דומה אצל אוהדי ברצלונה בקיץ הקודם כאשר מתיאס דה ליכט העדיף לחתום ביובנטוס על פני ברצלונה, "אם הוא לא אסיר תודה על זה שהמועדון הכי גדול בעולם רוצה אותו, אז זה לא שחקן שאנחנו רוצים" הם אמרו. אלא שהם בעבר ואוהדי ריאל בהווה, לא מבינים שהמשחק השתנה: זה כבר לא שחקנים שנלחמים על הזכות לשחק בקבוצה, אלא קבוצות נלחמות על השחקנים. זאת תקופה שבה שחקנים מתכננים בקפידה את הקריירה שלהם על פי מה שהקבוצות יכולות לתת להם ולא על פי מה שהם יתנו למועדון.

דוגמא טובה אפשר לראות בבחירה של ארלינג האלאנד לעבור לדורטמונד, למרות שקבוצת בעל שם עולמי כמו מנצ'סטר יונייטד חיזרה אחריו. האלאנד הבין שבדורטמונד הוא יקבל מקום בטוח בהרכב, צוות מקצועי שישפר אותו כפי ששיפר עשרות שחקנים שעברו במועדון לפניו וכדורגל התקפי שהוא לא יקבל בשום מקום אחר. כך גם חכימי חיפש בחודשים האחרונים איזו קבוצה תציע לו את ה"חבילה" הכי טובה, ובזמן שאינטר הציעה לו מקום בטוח בהרכב, לעבוד עם מאמן בעל שם עולמי ועם שחקנים ברמה הגבוהה ביותר כחלק מפרויקט בעל שאיפות גבוהות, ריאל הציעה לו את החולצה הלבנה, וזה כבר לא מספיק.

כרגע ההעברה הזאת לא מאוד פוגעת בריאל, בכל זאת קרבחאל הוא עדיין מגן מעולה והוא מעולם לא היה שחקן הרכב בקבוצה ככה שלא מדובר בהפסד גדול, אבל זה אמור לתת להם סימן אזהרה, אזהרה שהשם שלהם הוא כבר לא שובר שיוויון בהצעות לשחקנים ושחקנים צעירים לא יסכימו כל כך מהר לפגוע בהתפתחות שלהם רק כדי לשחק בברנבאו. זה יכול ליצור בעיה אמיתית ביכולת של ריאל לגייס שחקנים והם יצטרכו למצוא איזה עוד דברים הם מסוגלים לתת לשחקנים שהם רוצים שיחתמו אצלם.
כרגע זו מכה קלה בכנף (תרתי משמע) אבל צריך לטפל בה כדי שהיא לא תהפוך להתרסקות מטוס.