הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, ונכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.
לפני המשחק:
האם שתי שלישיות ופנדל מוחמץ כפול שניים מול קבוצות חלשות בסתיו של ליברפול מבשרות את בוא האביב?
זה עשוי או עלול להיות המשחק החשוב של העונה.
יציאה לפגרה במצב רוח חיובי עשויה לתת דחיפה לפגרה אפקטיבית. הפסד או תיקו עלולים לייצר כדור שלג שהשפעתו גדלה כשאין משחקים להתעסק איתם.
פינת הקלישאה של קלופ:
"הסיכוי שלנו להבקיע בעתיד מפנדלים הוא 100%. זה הזדמנות טובה להבקיע כשמקבלים פנדל" (לא ברור אם הניתוח הסטטיסטי של קלופ מתבסס על ניסיון העבר הקרוב בתחום או על משאלת לב לא מבוססת. בכל מקרה יפה שהוא זיהה את פוטנציאל ההבקעה בפנדלים).
המשחק:
עד הדקה ה 20 זה נראה כאילו אנחנו עדיין בסתיו, עם משחק משעמם וקורה שעמדה במקום הנכון, בינינו לבין שער של ווסטהאם.
ואז התחילו ניצני האביב כשסופסוף קרן נגדנו משחקת לטובתינו, בזכות התקפה מתפרצת מושלמת, שהפכה את ההחלטה של קלופ להרכיב את מאנה מהחלטה "מוזרה" לסטטוס של החלטה גאונית, גם בזכות ההתרחשות הנדירה שנקראת "סאלח מבקיע בניסיון ראשון מול השוער ולא בועט ישר לגופו או החוצה".
ואז ממש הגיע האביב במלוא הדרו כשקרן לטובתינו הצליחה סופסוף להניב גם שער לכיוון הנכון.
אז מה אם ההגבהה של סאלח היתה, כנראה, לא בדיוק מה שהוא התכוון, ואז מה אם הבעיטה הראשונה לשער היתה בכלל של שחקן ווסטהאם,
ואז מה אם אף שחקן הגנה לא היה במרחק קילומטר ממאטיפ באמצע הרחבה.
אז מה, אז מה, אז מה.
העיקר שבסוף מאטיפ שם את הכדור ברשת מטווח אפס.
מהדקה הזו התחלתי להתפלל לאלוהי הבריאות שמאנה לא יפצע ולאלוהי החילופים כדי שישכנע את קלופ להחליף אותו עכשיו ומיד.
במחצית הראשונה שני השערים הגיעו תוך שתי דקות.
שיקום מי שחשב שזה מה שיקרה במחצית השניה, ואם מישהו קם הוא בטח חשב שזה יקרה בשני צידי המגרש ולא רק בצד של מיניולה.
לנזיני מבקיע בעדינות אחרי סגירה לא טובה של גומז, ומיד פירמינו מנצל טעות דומה ושם את אוקס לבד מול ג'ו הארט, שכמו בשער של מאטיפ, הצלה גדולה שלו לא מספיקה. 1-3 לליברפול אחרי שער בכורה של אוקס, שכמעט בולע בועות סבון בזמן חגיגות השמחה. קלופ גאון.
תוציא את מאנה, תוציא את מאנה, אני ממשיך למלמל ולהתפלל, למרות שביליץ' זורק מאתיים חלוצים למגרש וחושף את ווסטהאם למהירות של מאנה.
ואז אני אומר לעצמי אולי בכל זאת תשאיר אותו, כי סביר להניח שהוא יבשל שוב לסאלח שיבעט מדוייק דווקא מצד שמאל.
תתפלאו, זה בדיוק מה שקרה.
ואז הוא הוציא אותו ואני נשמתי לרווחה.
בעשר הדקות האחרונות אני לא בטוח מה היה יותר – הזדמנויות של ליברפול או אוהדים של ווסטהאם שעזבו את האיצטדיון (הכל כך לא ביתי הזה, בטח לעומת אפטון פארק הישן והטוב).
Credit to "Liverpool FC" Facebook page
שורה תחתונה:
1-4 לליברפול למרות שזה היה מול אחת ההגנות החלשות בליגה (סה"כ השבוע – 3 ניצחונות ומאזן שערים 1-10).
מחצית ראשונה קלופ עלה במערך דומה למשחק הקודם, כלומר רביעייה אחורית שלא לוקחת סיכונים ועוזרת להתקפה במידה מצומצמת, העיקר לא לספוג.
הרביעייה הקדמית קיבלה חופש ללחוץ כרצונה תוך חילופי מקומות, בזכות ההעדפה של אוקס הנייד על פני סטארידג' הסטאטי, שהגנה היא לא החלק החזק שלו.
למרות הפחדים והתהיות שלי, מאנה הוכיח שוב את החשיבות שלו ליעילות ולזרימה של ההתקפה, עם שני בישולים, הרבה תנועה ומינוס קצת יותר מדי הצגות בסגנון שכטר.
סאלח הגדיל משמעותית את אחוזי ההצלחה שלו מהשדה ומזל שלא היה פנדל לטובתינו.
קשה לי למדוד את זה במספרים אבל היתה תחושה היום שהפסקנו להיות רכים ביחוד במרכז המגרש. אם במשחקים הקודמים היתה תחושה שאנחנו מפסידים את כל המאבקים הפיזיים, הפעם זה הרגיש הפוך, ואני מאוד מקווה שזה ימשיך כך, כי זה אחד המפתחות החשובים להצלחה בליגה הקשוחה הזו.
האם באמת האביב יגיע מוקדם השנה?
האם השיטה הזהירה הזו תצליח גם מול קבוצות יותר טובות מווסטהאם והאדרספילד?
לא יודע, אבל לפחות הפגרה תהיה יותר אופטימית, ממה שהיה נראה לפני שבועיים-שלושה וגם זה משהו.
ומה הביטלס היו אומרים על זה?
Running everywhere at such a speed, Till they find there's no need
please don't wake me
