המסע של ליברקלופ: התיקו הצפוי מול ניוקאסל

הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.

לפני המשחק:
יום כיפור הוא יום של חשבון נפש, ואחריו התייצבתי למשחק היום רגוע מאוד.
אחרי הניצחון של סיטי על צ'לסי עשיתי חשבון והבנתי שאנחנו פשוט לא באותה ליגה.
יש ליגת מנצ'סטר וליגת שאר אנגליה שמתמודדת על המקום השלישי בליגה של הממלכה המאוחדת.
הבנתי את זה וכל הלחץ ירד. עכשיו אני רגוע.

פינת הקלישאה של קלופ:
מישהו כתב השבוע בדף האוהדים שקלופ מדבר יותר מדי. אכן הוא צודק ולמרות זאת דווקא השבוע לא מצאתי ציטוט מעניין.

קלופ, ליברפול
Credit to "Liverpool FC" Facebook page

המשחק:
יש לא מעט דברים שהבנתי ולמדתי במהלך המשחק הזה ואני אנסה לשתף אתכם בכמה מהם.

בדקה ה 19 הבנתי למה סאלח ישאר כנראה בליברפול ולמה הוא שווה "רק" 40 מיליון יורו – אם במקום לנסות ולהשיג את הכדור הוא היה נותן צ'יפ קטן למאנה שרץ חופשי לפניו, הוא היה מקבל הצעות מקבוצות ספרדיות.

ארבע דקות אחר כך הבנתי שאולי בעבר ראינו גולים מכריעים מלוברן, אבל השנה גם מול שער ריק הוא לא יבקיע.

בדקה ה 28 נוכחתי לדעת שדווקא קבוצה של בניטז לא עשתה שיעורי בית, ושלבי לא זכר שכשקוטיניו מכדרר משמאל לימין הוא יבעט בשניה שבה הוא יהיה חופשי. 0-1 נהדר לחיבורים.

עשר דקות נוספות עברו ואז למדתי שאם אתה רוצה להרחיק כדור תוך כדי גלישה כדאי מאוד שאותו כדור לא יפגע ברגלו של השחקן המתקיף. למדתי גם ששער מרהיב ושער מקרי הם בעלי שווי זהה בכדורגל.
מה שלוברן ומאטיפ עדיין לא למדו זה מה לעשות כשחלוץ עומד ביניהם.

במהלך המחצית הראשונה למדתי שמאחר והחלק הקידמי של הקבוצה אינו עושה תנועה, הסיכוי להבקיע בהתבסס על הגבהות של גומז מימין הוא אפסי.

במחצית השניה עסקתי בחלומות וגם הפעלתי גם את הדימיון שלי.

בפתיחת המחצית השניה עלה בי איזה שהוא זיכרון עמום של סטארידג' מבקיע כשהוא לבד מול השוער. אחרי מאמץ להיזכר מה מדובר הגעתי למסקנה שזה רק דימיוני הפרוע ולא יכול להיות שזה קרה אי פעם.

מי שבכל זאת גילה קצת דימיון ויצירתיות לא אופייניים היה קלופ שהחליט שסאלח ומאנה יחליפו צדדים. במשחקים הקודמים חשבתי שזה רעיון ששווה לנסות אותו. סתם דימיון פרוע.

אפרופו לימודים, אני ממליץ לקלופ לעשות לכל השחקנים שיעור מיוחד שבו הוא יקרין את קפיצת הקראטה של מאנה נגד סיטי. חובת נוכחות בשיעור – גומז.
חלקיקי הזדמנויות צצו כשסאלח יצא קצת מעמדתו הקבועה על הקו וחיפש את החללים בין הקישור להגנה של ניוקאסל.

שיעור נוסף מומלץ לסטארידג' בנושא הנבדל.

עשר דקות לסיום דימיינתי, רחמנא ליצלן, שהשחקנים באדום שייכים למנצ'סטר יונייטד, שמתמחה השנה בשערים בדקות האחרונות. זה מה שנקרא דימיון פרוע. גם קלופ כנראה שקוע בדימיונות וחלומות אם הוא חושב שהבחור הזה עם השם הארוך, אוקסליד "טרם ביצעתי פעולה חיובית באדום" צ'מברלין, הוא זה שיביא את הניצחון המיוחל.

נראה לי שגם השחקנים די חלמו במהלך המחצית השניה.

ליברפול, קאוטיניו
Credit to "Liverpool FC" Facebook page

שורה תחתונה:
ניצחנו בקרנות 1-5.
הפרצוף הזועם של קלופ בסיום לא ממש עשה עליי רושם וכנראה שגם לא משפיע כבר על השחקנים.
המערך של קלופ גם לא עשה שום רושם על ההגנה של בניטז, שעשה בית ספר לגרמני, ואני שואל אם מישהו מופתע.
שוב ראינו משחק התקפה שבלוני וביחוד לא יעיל לחלוטין והגנה שמחרבת כל יתרון שהיא מקבלת גם מול קבוצה של פליטי ליברפול ועוד נגרים.
הייתם מאמינים ששלבי יתן אסיסט והנדרסון / קוטיניו / מאנה לא.

ראיתי השבוע סרט על צ'רצ'יל ונזכרתי במשפט הניצחי שלו: "מעולם לא בעטו כל כך מעט שחקנים, כל כך הרבה בעיטות לכיוון השער, והגיעו כל כך מעט פעמים למסגרת".
הבנתי היום שמתחת לליגה של מנצ'סטר יש את הליגה של לונדון. אנחנו גם לא שם.
אם נזכה בליגה של שאר הממלכה, ששם מקומנו, נהיה מקום שישי – עכשיו זה נראה המקסימום האפשרי.

בדרך כלל אנחנו מחכים למשחקים מול מנצ'סטר יונייטד. הפעם אני לא.

ומה הביטלס היו אומרים על זה?
See the people standing there
Who disagree and never win

Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח