כשהחלו לצוץ השמועות שריאל מדריד מעוניינת לרכוש את יוביץ', מיד התחלתי לעקוב אחריו. צפיתי במשחקים שלו במדי פרנקפורט והתרשמתי, המילה הראשונה שעלתה לי לראש היא "קילר". הסרבי בעל החזות המרשימה והעובדה שהוא נוכח על המגרש ונועץ כדורים ברשת, גרמו לי לחשוב שאולי זו החתיכה המתאימה בפאזל ההתקפה של ריאל.

לאחר שצלח את טבילת האש במדים האדומים-שחורים ורשם 31 הופעות בליגה בעונה שעברה, איסמעיל בנאסר שנרכש ב-16 מיליון אירו בלבד מאמפולי בקיץ שעבר,הפך לעמוד התווך בקישור המילאנזי

בשנה וקצת האחרונות ניתן לראות את חילוף הדורות שקורה בברצלונה ובקבוצה נותנים ללא מעט צעירים את ההזדמנות להוביל. זה נובע משתי סיבות עיקריות - הראשונה היא שזה המוטו של ברצלונה, לגדל ולטפח שחקנים שגדלו בלה מאסיה והשנייה היא ההתנהלות הכלכלית הלוקה והרכישות הלא מוצלחות כששילוב הצעירים הוא סוג של חבל ההצלה היחיד שהם יכולים לאחוז בו.

בניגוד לסיסמה של סוכני החלומות וסוחרי הפשטנות שהופכים את וארדי לפלקט של ''הכל אפשרי'', הגדולה של ג'יימי וארדי היא לא ההוכחה שאם הוא הצליח אז כל אחד יכול להצליח, אלא להיפך

הניצחון של מכבי חיפה היום היה אחד המרגשים שאני זוכר. למרות ההתרגשות האדירה, כדי לא לנחס את ההמשך וגם במטרה לחלוק כבוד לשורשים הפולנים שלי, אתמקד דווקא בסימני השאלה שהמשחק העלה עימו.

כל אוהד מכיר את השפעת הקבוצה על מצב הרוח שלו לטווח הקצר.  כל אוהד יודע שהרבה מאיך שנראה השבוע שהיה לו היה מורכב ממה שעשתה הקבוצה שלו.  ביום של משחק אוהד יודע שלא משנה כמה הבוס שלו הרגיז אותו בעבודה היום, האוטו הארור שוב במוסך,  האישה כעסה עליו(טור זה כתוב בלשון זכר, אך פונה לשני המינים באותה המידה ואגב כך, …

קלופ הוא לא באמת האנטיתזה למוריניו, לפחות לא מבחינת ההתנהגות והתנהלות מול תקשורת

בחסות הקורונה ממשיכים קברניטי הכדורגל הישראלי להוציא לנו את הכדורגל משבת. זה חייב לעצור.

מדור ספיישל של "שלוש בראש" שמסתדר בשלשות - שלושת המגמות החשובות בכדורגל העולמי בשנה האחרונה, שלוש קבוצות שחגגו תארים בשבוע האחרון, ושלושת השחקנים המעניינים מקבוצות הביניים בליגת העל

התמקדנו בטור בחמישה סיפורים על חמישה שחקנים, עם כמה נקודות שמשותפות כנראה לכל שחקן שצפו לו גדולות ונצורות בתחילת הקריירה ומשהו התפספס בדרך לתהילה, אבל כמו פתיתי שלג  שלעולם לא תמצאו שניים זהים - כל פוטנציאל מפוספס הוא ייחודי.