בחמש השנים האחרונות, זכינו לשמוע אינספור פעמים, אם זה מצד אנשי מקצוע, כלי תקשורת או אוהדים וכותבים ברשתות החברתיות את המנטרה הבאה:
אם ג'יימי וארדי הצליח – כל אחד יכול להצליח.
זאת הגדולה, למשנתם. כמה קצר, ככה פשוט. סיסמת בחירות של מפלגת מרכז גנרית.
אם אכן כך היה הדבר ובצורה הבנאלית והפשוטה הזו החיים היו בנויים, ישרים כמו כמו סרגל מתכת 15 ס"מ וצפויים כמו איחור של רכבת ישראל בחמש אחה"צ, העולם היה שורץ מצליחנים ומצליחניות שמפוצצים כל פינה פנויה בו בפוטנציאל ממומש עד תום, מנפנפים בהתלהבות בהמתנה המשתלמת שלהם וגורמים למונחים שהמילה הראשונה שמרכיבה אותם היא "חוסר" להרגיש כמו פריט כמעט מאדימי בזרותו לעולם הממומש והבטוח הזה.
אבל החיים, כך מסתבר, הם לא סרגל, והם מורכבים מחומרים מעט יותר עקומים בחלק מהמקרים:
לא כל ילד שאביו נוטש בגיל שנה יכול להצליח.
לא כל נער מתבגר שמורשע בתקיפה מצליח להשתקם, ובטח שלא להתפרנס מכדורגל מקצועני.
לא כל ילד שנופה מאקדמיה בגיל 16, ובטח לא מאקדמיה צנועה כמו זו של שפילד וונסדיי, מצליח לקום מהמכה המנטאלית ולהמשיך בכלל לשחק כדורגל. רק לאחרונה שמענו על ג'רמי וויסטן, כדורגלן צעיר בן 17 שהתאבד לאחר ששוחרר מהאקדמיה של מנצ'סטר סיטי מכיוון שלא הצליח להתמודד על ההחלטה המכאיבה.
לא כל שחקן נון ליג (הליגה החמישית ומטה באנגליה) ששותה יותר אלכוהול ממים, או אפילו "סתם" חלוץ לא מוכשר שלא מגיע מרקע בעייתי, זוכה בכלל להגיע לרמה המקצוענית, ובטח שלא להפוך לרכש הנון ליג היקר בהיסטוריה.
ג'יימי וארדי לא נתקל רק במכשול אחד מבין הרשימה שלעיל, אלה שהוא הרשימה בעצמו. את הסיכויים להיווצרותו של סיפור כזה אשאיר כבר לחישובכם:
וארדי חצה את כל אלה כדי להגיע לפרמיירליג בגיל 27.
מאז כבש 113 שערי ליגה ונכנס לטופ 20 הכובשים הגדולים של עידן הפרמיירליג, זכה באליפות היסטורית ובלתי נשכחת, הגיע לרבע גמר ליגת האלופות ולסגל נבחרת אנגליה.
בניגוד לסיסמה של סוכני החלומות וסוחרי הפשטנות, שהופכים את וארדי לפלקט של "הכל אפשרי", הגדולה של ג'יימי וארדי היא לא ההוכחה שאם הוא הצליח אז כל אחד יכול להצליח, אלא להיפך: לא כל אחד מצליח להצליח.
העולם מלא גם מכשולים שלא מגיעים עם חוברת הפעלה, הוא רצוף עיכובים מעצבנים, משתנים בלתי תלויים, כישרון מבוזבז וכישלונות מתסכלים.
על כל וארדי יש מאה אלף אנונימיים שנכשלו, וזה מה שהופך את ההצלחה שלו לכזו מדהימה והיסטרית: הסיפור של ג'יימי וארדי כ"כ גדול מכיוון שהוא ההוכחה לכך שרק ג'יימי וארדי יכול להיות ג'יימי וארדי.
ההישג הגדול של וארדי, הוא לא האליפות, הגול מארבעים מטר נגד ליברפול או השער נגד ווילס ביורו, אלא עצם זה שהוא מצליח לגרום ללא מעט אנשים עם סיכויים פחות מקלושים, להאמין שגם הם יכולים להיות ג'יימי וארדי.
אבל אולי זה שווה רק בשביל הג'יימי הוארדי הבא שיצוץ, מי יודע
נהניתי מאוד, אבל לא הבנתי אם אלה שחולמים להיות וארדי יודעים שהם לא יכולים להיות וארדי.
מעניין לדעת מי עוד חושב שצריך לשנות את שיטת הליגה כדי שנכיר יותר אנשין גדולים מהחיים כמו וארדי.