אנחנו ממשיכים מאיפה שעזבנו בסיכום של העונה שעברה כשהמטרה זהה: לסמן את הבלמים הצעירים המבטיחים ביותר תוצרת כחול לבן שיש לנו.

נראה שפתיחת העונה הזאת בלה ליגה, בה מסי לא שיחק בגלל פציעה, מספקת לנו הצצה לאיך תראה הליגה ספרדית ביום שאחרי פרישתו של מסי, רמז: לא אטרקטיבית.

יורגן קלופ הוא הבמאי והתסריטאי, הלב והפנים של הקבוצה, וראוי להגיד אותם בנשימה אחת. צ’לסי 1 קאנטה ליברפול 2 אלכסנדר – ארנולד, פירמינו טריילר: נאפולי – הפסד ראשון העונה, וירג’יל. טעות. לא קטנה. צריך להרים את הראש, להביא הביתה נקודות. שלוש. צ’לסי מועדון די כאוטי, מחליף מאמנים בקצב אידיוטי, עכשיו יש את פרנק בתפקיד, וטאמי כובש בקצב מפחיד. גירסת הבמאי: …

הניצחון הצהוב אתמול הוא הרבה מעבר ל"עוד ניצחון". זאת לא היכולת, לא הכדורגל הסוחף של העונה השעברה ובטח לא מה שהייתי מצפה מהקבוצה שלי מבחינת יצירתיות ומהלכי משחק. אז למה זה לא עוד ניצחון? כי המשחק אמש הוא ניצחון של הרוח, ניצחון של מאמן, של רצון ושל מאמץ.

ניו אינגלנד פטריוטס זרקה את אנטוניו בראון שבועיים אחרי שצירפה אותו, ואיך כל זה קשור לבחירות בישראל?

קל מאד להתבלבל כשרואים לראשונה את האלאנד. גובהו 191 סנטימטרים, יש לו כוח מתפרץ עצום וקשה להבין ולקלוט כיצד שחקן צעיר שעדיין נמצא בשלבי הליטוש שלו, מצליח לאזן בין דהירה אחוזת טירוף לבין סיומת כה רכה וחדה. ויקינג במלוא מובן המילה.

עצרנו להיזכר בחמישה כדורגלנים זרים שאמנם לא שווים מיקום בדירוג טופ 10 הזרים הגדולים ששיחקו בליגת העל בעשור החולף אבל אי אפשר לדבר על כדורגלנים בלי להזכיר את השמות שלהם

אין קבוצות חלשות יותר מנס ציונה. למזלה, יש לה את הפועל תל אביב שמצטיינת באיבוד נקודות מול קבוצות שלכאורה הן פחות טובות ממנה.

בואו נתקדם להמשך המצעד שלנו ונעבור על עשרת המשחקים הגדולים במפעל בעשור האחרון

ההפסד האחרון של הנבחרת לסלובניה חיסל כמעט סופית את סיכויי ההעפלה של ישראל ליורו ראשון בתולדותיה. כצפוי, מיד לאחר ההפסד הגיעו קולות הצקצקנים שטענו כי הרצוג צריך ללכת הביתה. הטור הזה, בניגוד להרבה קודמים, לא בא לשכנע את הקוראים כי הרצוג הוא המאמן המושלם, אלא לציין כי הבעיה אינה מתמקדת במאמן, אלא חמורה בהרבה.