בסופו של דבר ולקראת סיום מועד ההעברות, באיירן מינכן הצליחה למלא את הסגל החסר בהחתמות שנראות כמו פלסטר, אך למזלה של באיירן הן מגיעות במקום הנכון ובזמן הנכון.

כשמשחקי המוקדמות הגיעו לנקודת האמצע עם סיום המחזור החמישי, הגיע הזמן לבדוק אחרי אילו נבחרות אנחנו צריכים לעקוב.

לדעתי האישית, הפיכת הזרמת שחקני נוער בגיל צעיר לליגה באמצעות דראפט, עשויה להיות הפתרון (הדמיוני, אך מוצלח) לבעיה. איך עושים את זה? ככה

מכירים את התחושה הזו שאתם לא באמת רוצים משהו אבל ממש ממש רוצים לרצות אותו? אז ככה בדיוק אני מרגיש עם הנבחרת שלנו. רובנו האוהדים ממש רוצים לאהוב את הנבחרת, רוצים להעריץ אותה, לכבד את השחקנים, אבל פשוט לא מצליחים.

קונטה הבהיר לחלוץ בצורה חד משמעית שהוא לא חלק מהפרויקט שהוא מתכנן לבנות במילאנו והשתמש בכל הכלים שברשותו כדי להראות לאיקרדי ובת זוגתו את הדרך החוצה.

אם זכייה באליפות עם קבוצה מפתיעה היא ערובה לכך שהמאמן הוא טוב? גאון? אדיר ובטוח יכול להצליח במקומות אחרים? אולי. אבל כמו שהסיפורים של המאמנים הבאים יכולים להעיד, זכייה באליפות היסטורית עם קבוצה קטנה או יחסית נחותה לעומת יריבותיה אינה מבטיחה הצלחה כלשהי בעתיד.

זרים באים והולכים, הסכמי פשרה והקפאות הפכו עניין שבשגרה ומעל לכל, מתעוררים דיונים מרתקים שהרפרנס הטבעי להם עוסק באדומים בבירת הנגב, אבל יש לראות דרכם את הכדורגל הישראלי כולו.

קפטן הקבוצה והמגן הימני מזה 7 שנים, סזאר אזפיליקוואטה, אמור להיות האיש שמוביל את ההגנה והקבוצה בכלל. היציבות שלו היקנתה לו במשך השנים מקום מובטח בהרכב הקבוצה, ובצדק. שחקן שדה ששיחק עונות שלמות מבלי להחסיר ולו משחק אחד, אך משהו באזפי מתחיל להיסדק.

האם הכדורגל הישראלי רק הולך אחורה או שאולי, יכול להיות, שאנחנו הישראלים, לא באמת אוהבים כדורגל כמו שאנחנו חושבים?

פ.ס.ז מבחינתה תרוויח שוער ענק, קיילר נבאס, שיודע איך זה מרגיש להחזיק בגביע עם האוזניים הגדולות ובשונה מבופון, שהוא אגדה בפני עצמו, יש לו עוד כמה שנים בכדורגל.