אם נרד יותר לפרטים נוכל להבין כמה חכמה וקלאסה יש במתפרצת הזאת

לאחרונה, כמעט בכל משחק מרכזי ולעתים אף זניח, צוות השידור מנהל דיון מעמיק על התפלגות מנחשי הווינר.

"גם אם ישדר משחק דוקים הוא ישדר את זה כאילו מדובר בגמר גביע העולם". את המשפט הזה אמר לי פעם חבר טוב. על מי הוא דיבר?

ההאשמות ילכו, איך לא, לליאו מסי. זה צפוי ומתבקש - אין צל של ספק בכך שמסי באמת לא הגיע לטורניר הזה

כדורגל הוא אמנם ספורט, אך בעיני, כל משחק שעומד להתחיל הוא למעשה קנבס נקי שעשוי להכיל יצירת מופת. גול במספרת, שווה ערך בעיני לשקיעה בזנזיבר. ניצחון דחוק בבעיטות הכרעה, מרגש לא פחות מהופעה חיה של אירוסמית׳. השאלה היא: ״מה זה גורם לי להרגיש?״

יש תחושה שהמונדיאל הזה מרגש יותר משאר המונדיאלים מכיוון ויש לא מעט פייבוריטיות.

אז עכשיו שעונת 2017-2018 רשמית מאחורינו, הגיע הזמן לשבת ולבחון מי היו הסקוררים האיכותיים לשנה זו, מי המצטרפים החדשים לטופ ומי עדיין מחזיק את מעמדו.

יש שני סוגי מאמנים. מצד אחד יש את המאמנים ששמים דגש על טקטיקה ויישומה במגרש ומצד שני יש את המאמנים אשר יודעים להוציא מהשחקנים שלה את המירב.

כשבסגל שלה שחקנים שגדלו במערב אירופה, עלו מיד השאלות עד כמה נבחרת מרוקו היא בכלל מרוקאית. כך נוצר מצב שהנבחרת הזו נוגעת באחת הסוגיות הבולטות בשנים האחרונות בנבחרות הלאומיות, סוגיית המתאזרחים.

בואו נודה בזה : עבור האוהד הממוצע, אין צמד מילים מפחיד יותר מ-"יוני- יולי". אין כדורגל, הכדורסל סוף סוף נגמר וכל מה שנשאר זה כל 5 דקות לעשות refresh לאתרים, ולבדוק שמץ של מילה על הקבוצה האהודה.