// מאת אליאור כהן
אז עכשיו שעונת 2017-2018 רשמית מאחורינו, הגיע הזמן לשבת ולבחון מי היו הסקוררים האיכותיים לשנה זו, מי המצטרפים החדשים לטופ ומי עדיין מחזיק את מעמדו.
אזכיר בקצרה שבמדד אנו מכמתים שער לפי מצב התוצאה בו הוא הובקע, חוזק היריבה, שער בית או חוץ ודקת המשחק בזמן השער – כששער "מושלם" הוא שער מול הקבוצה הכי טובה בליגה, במצב של תיקו בדקה ה90+ במשחק חוץ.
אגב, השנה היה רק שער אחד כזה (אנחנו בוחנים רק את חמשת הליגות הבכירות באירופה).
כמה מילות התייחסות לגל התגובות שהיה בפוסט הקודם לגבי ליגת האלופות.
מדד RGV אינו מתאים לליגת האלופות מכיוון שהוא לא אפליקטיבי לשלבי נוקאאוט. בשלבי הנוקאאוט, יכול להיות שער במצב של תיקו שבתכלס אין לו משמעות וכן יש הבדל בין משחקים (ראשון ושני בשלב).
בנוסף, מצופה מסקוררים לתת תפוקה לא משנה באיזו מסגרת הם משחקים, כך ש-38 מחזורים מספיקים בכדי לתת אומדן על איכות הסקוררים.
אז יאללה התחלנו.
לפני שנדבר על שחקנים, הזכרתי מקודם שהיה רק שער אחד שקיבל ציון מושלם של 3 נקודות.
השער המדובר הוא לא שער של חלוץ ואפילו לא של שחקן התקפה.
השער, הוא השער של קוליבאלי של נאפולי, בדקה ה 90 מול יובנטוס במשחק חוץ, כאשר התוצאה הייתה 0-0, שער שהביא את נאפולי קרוב קרוב למנוע מיובה את האליפות המי-יודע-כמה ברצף, אך בסוף הנאפוליטנים לא הצליחו להמשיך את המומנטום ובופון אסף את התואר גם השנה.
הסקוררים הגדולים של 2017-2018
נתחיל עם הברור, גרף שמראה את הסקוררים האיכותיים של העונה הנוכחית.
הגרף מסודר בסדר יורד, כלומר מי שמופיע בשורה הראשונה מלמעלה, הוא השחקן שצבר הכי הרבה RGV השנה. בכחול כהה אפשר לראות את כמות הRGV ובתכלת את כמות השערים.
ברכות לזוכה נעל הRGV לעונת 2017-2018 – מאורו איקרדי הוא איש השנה לגולים איכותיים.
אפשר לראות את ההבדל המהותי בין מדידת שערים למדידת RGV – מסי, שזכה בנעל הזהב האירופאית, נמצא רק במקום השלישי, בעוד שאיקרדי, שהגיע למקום שישי בתחרות נעל הזהב, סיפק, על פי RGV, עונת שערים טובה יותר.
נזכור שאיקרדי אפילו לא בסגל למונדיאל. אולי הייתי צריך להוציא את הפוסט הזה לפני שסמפאולי קיבל החלטה…
עוד שחקן מעניין ששווה לשים לב אליו פה, הוא חאמס רודריגז. המושאל ממדריד (יפה לה שיש לה קישור ברמה כזאת שהיא מרשה לעצמה להשאיל את חאמס) הוא השחקן בדירוג הכי גבוה מבין אלו שאינם שחקני התקפה, כשאחריו שמות כמו אובמיאנג, סטרלינג ואגוארו. אפשר להגיד שהוא מצא את מקומו בגרמניה.
מכאן והלאה נמשיך עם חמישה שחקנים בלבד, נרד לפרטים ונלמד מול אילו קבוצות ובאיזה מצבים הובקעו השערים – או בקיצור, נלמד על איכות השערים.
באופן טבעי הייתי בוחר בטופ 5 מהגרף הקודם, אך לדבר על שערים בלי לכלול את כריסטיאנו יהיה פשע – אז אימובילה, עמך הסליחה, אבל אנחנו נמשיך עם איקארדי, סלאח, מסי, קיין ורונאלדו.
דבר ראשון שנסתכל עליו הוא מיקום יריבות השחקנים בטבלת סוף העונה.
הרי להבקיע מול מנצ'סטר סיטי, זה לא כמו להבקיע מול סטוק סיטי כן?
אבל מכיוון שעבור כל שחקן, מיקום קבוצתו בטבלה שונה ובמקרה כזה לדוגמא מסי לא יכול להבקיע מול מקום ראשון, וסלאח לא יכול להבקיע מול מקום רביעי, נעשה שינוי קטן כדי ליצור בסיס אחיד להשוואה.
כאשר נעריך את מיקום קבוצות היריב, ניקח את המיקום שלה בטבלה כאילו הקבוצה של המבקיע לא הייתה בטבלה בכלל – לדוגמא, מבחינת שער של קיין, ליברפול מקום שלישי (במציאות סיימה רביעי) ומבחינת רונאלדו, ולנסיה מקום שלישי (במציאות גם סיימה רביעי).
אני מדגיש שהשינוי הזה הוא אך ורק לויזואליזציה, במדד הRGV נלקח המיקום האמיתי של הקבוצה.
אז בציר X אפשר לראות את שמות המבקיעים, בציר Y את מיקום היריבה בגרף באופן המתוקן.
לאחר התיקון, הדרך הנכונה לקרוא את הגרף היא כזאת – אם נשאל את עצמינו כמה שערים הבקיע איקרדי מול חמשת היריבות הכי קשות מבחינתו בליגה, נספור את הנקודות שנמצאות מעל השם שלו, ומעל לספרה 5 (כולל).
כמה דברים אפשר ללמוד מהגרף הזה.
אני רוצה להתחיל מהתופעה הכי מעניינת שאני רואה בגרף הזה – כריסטיאנו רונאלדו.
לרונאלדו לא הייתה עונה טובה השנה בליגה והרבה דיבורים על ירידה ביכולת נשמעו לאורך העונה. אבל אם נסתכל טוב על השערים של רונאלדו, נראה שהוא דווקא לא הופיע מול הקבוצות הקטנות. הוא השחקן היחיד שהבקיע לפחות שער אחד מול כל אחד מחמשת היריבות הכי קשות שלו בליגה.
כאמור, עיקר החוסר בשערים של רונאלדו הוא דווקא נגד קבוצות תחתית. מה שאני לומד מהתופעה הזאת, בשילוב עם עונת ליגת אלופות נהדרת של כריסטיאנו, זה שמה שראינו השנה בליגה זה חוסר מוטיבציה, שהרי במשחקים מול היריבות החזקות הוא סיפק לפחות שער אחד.
לדאבונם של אוהדי ריאל מדריד, את הליגה לא מנצחים רק נגד הגדולות, צריך גם לנצח מול לבנטה ולאס פאלמאס.
אם נספור שערים מול 5 היריבות הקשות ביותר של כל אחד, נראה שלמסי, איקרדי, וסלאח יש 7 שערים מול יריבות אלה, אחר כך כריסטיאנו עם 6 ואחרון הוא הארי קיין עם 4 בלבד (מסתבר שקיין לא אוהב לשחק במנצ'סטר).
בנוסף, אפשר לראות פה שהשחקן שכבש הכי הרבה מול יריבה ספציפית הוא איקרדי עם 6 שערים מול אותה יריבה (סמפדוריה).
הדבר הבא שנבחן הוא הרגע בו הובקע כל שער. נסתכל על התוצאה בזמן השער, והדקה.
בציר ה-X שוב מופיעים השחקנים, בציר ה-Y דקת המשחק ובצבע זהב מסומנים שערים שהגיעו במצב של תיקו.
אם נסתכל על דקה 80 ומעלה, נראה שמסי, כריסטיאנו וסלאח שברו פעמיים תיקו ברגעים הכי קריטים של המשחק. בנוסף, באופן קונסיסטנטי עם הניתוח של 8 העונות הקודמות, ניכר שמסי מבקיע את רוב השערים שלו במחצית השניה והוא השחקן עם הכי הרבה שערים אחרי דקה 80 (לא משנה אם בפיגור, בתיקו או ביתרון) עם 9 שערים ב-10 דקות האחרונות של המשחק, שני אחריו כריסטיאנו עם 5 וסלאח שלישי עם 4 שערים.
אפשר לראות, שמאורו איקרדי הוא הכוכב של טווח הזמן הזה עם ריכוז גבוה של שערים סביב ה-45. צריך לזכור, כל השחקנים הנ"ל הם חוד החנית בכל מה שקשור להבקעת שערים, אבל כשיורדים לפרטים רואים את הדקויות שמפרידות בניהם.
עד כה סבבנו סביב RGV והאלמנטים שמרכיבים אותו.
אני מזכיר ש-RGV הוא מדד שתפקידו לכמת את איכות השערים של סקוררים שונים במטרה למצוא מי הסקורר האיכותי יותר – זה שאני רוצה אצלי בקבוצה כדי להגיע לראש הטבלה.
RGV נותן עדיפות לשחקן שיבקיע 20 שערים בעונה מול הקבוצות הקשות במצבים הכי קריטים במשחק, מאשר שחקן שיבקיע 40 שערים בגרבאג' טיים.
מכיוון שאנחנו מתמקדים פה ב5 שחקנים, מכאן והילך נצא מעולם הRGV ונבחן את השחקנים על פי מדד ה xG.
הרעיון הוא לבחון את השחקנים האלו מנקודה שונה, כדי לקבל תמונה טובה יותר על איכותם כשחקנים.
xG
לפני שנגיע לתכלס, בוא נדבר רגע על xG.
כמו שאר המדדים בעולם הספורט גם במדד ה-xG מתעללים בלי סוף ומשתמשים בו במקרים שאינם רלוונטים למהותו.
xG זה קיצור ל Expected Goal, זוהי מטריקה שמטרתה לכמת את הסיכוי לשער ממצבים שונים במהלך המשחק. מדד זה מתחשב בהאם זה מצב נייח, כמה שחקנים יש ביני לבין השער, המרחק לשער ועוד ובעצם נותן לכל מצב ציון של עד כמה סביר שממצב זה יובקע שער, כאשר 0 אומר שאין סיכוי כלל, ו1 אומר שזה שער בטוח.
לשם המחשה, אקח דוגמא.
השער של בנזמה מול אולרייך בחצי גמר ליגת האלופות יקבל ציון xG קרוב מאוד ל-1, שכן זה היה מצב של שער בטוח.
השער של גארת' בייל מול קריוס (הבעיטה מחוץ לרחבה), יקבל xG מאוד נמוך מכיוון שהסבירות להבקיע מהמצב הזה היא נמוכה מאוד.
אז לאילו מטרת xG לא מתאים?
אחד החטאים הגדולים ביותר ביחס למדד הזה הוא השימוש בו כדי "לחזות" תוצאה של משחק.
הרבה פעמים "אנליסטים" כאלה ואחרים מסתכלים על ה-xG הממוצע של שתי קבוצות, ואז מעריכים מה תהיה התוצאה בניהן במשחק הבא.
מה שמבלבל פה הוא שאפילו שקוראים למדד Expected Goals, הוא מדד רטרואקטיבי ולא מדד פרדיקטיבי – כלומר אפשר לנתח איתו את העבר, אבל להעריך איתו את העתיד – זה פשוט לא מה שהוא נועד בשבילו.
ה-xG שסיטי תייצר מול סוונסי, הוא לא אותו xG שהיא תייצר מול אתלטיקו מדריד, זה מכיוון שה-xG אינו תלוי רק בקבוצה התוקפת, אלא גם בדינמיקה בינה לבין הקבוצה המגנה ואיכות הגנתה.
מה כן אפשר לעשות עם xG?
למשל, אפשר להעריך את הביצועים של המבקיעים בקבוצות השונות.
הרעיון הוא שאם שחקן ייצר לעצמו/ייצרו בשבילו 10 מצבים עם 0.5 xG כל אחד (סבירות של 50 אחוז לשער) והשחקן הבקיע פחות מ-5 פעמים, אז הוא מתפקד פחות מהמצופה, ואם הוא הבקיע יותר הוא מתפקד יותר מהמצופה.
מזווית של מאמן, היית רוצה לדעת שיש לך שחקנים שיודעים להפוך מצבים לא סבירים לשער, לשער.
אז לפני שנסתכל על חמשת הסקוררים המנותחים, נחזור רגע לבנזמה.
כולנו ראינו שבנזמה חווה עונה נוראית בכל מה שקשור להבקעת שערים, ועל כן אם נבחן את ההפרש בין הxG שלו לשערים שלו בפועל, נוכל להבין עד כמה הוא "פקשש".
בנזמה צבר העונה בלה ליגה 13.97 xG, כלומר מחלוץ ממוצע, היינו מצפים שיבקיע 12-14 שערים במהלך העונה – בנזמה הבקיע 5. הפרש של 8.97- בין המצופה למציאות.
ההפרש הזה זה מה שנסתכל עליו ב5 הסקוררים, ההפרש בין סכום הxG שלהם מכל המצבים אל מול השערים בפועל.
בציר ה-X, שוב נראה את המבקיעים, ובציר ה-Y את השערים בפועל אל מול ה xG. הxG מסומן מאפור והשערים בפועל בצבע זהב.
הדבר הראשון שניכר לעין הוא שכריסטיאנו רונאלדו הוא היחיד עם מאזן שלילי של שערים אל מול xG, עונה לא טובה כבר אמרנו. אם נסתכל על הפערים, נבחן את גודל הפער החיובי לטובת שערים בפועל, נסיק שהשחקן המיר מצבים קשים יותר לשערים.
סלאח: 6.86+
איקארדי: 5.98+
קיין: 3.14+
הרשימה הזו מסודרת לפי ההפרש הטוב ביותר ומטה, נשים לב שהיא קונסיסטנטית עם הממצאים של RGV, מלבד סלאח ואיקרדי שהחליפו מקומות.
עד כאן, ניתוח RGV וxG לעונת 2017-2018.
לסיכום אומר שהעונה מגיע לאיקרדי וסלאח סטנדינג אוביישן.
את מסי וכריסטיאנו אנחנו רגילים לראות בטופ כבר 9 שנים ברצף, אבל השניים האלה עומדים איתם כתף אל כתף בעונה הזאת, בכל מה שקשור לשערים.
עצוב מאוד שלא נראה את איקארדי במונדיאל ומסלאח נפרד לא הרבה אחרי תחילתו.
מאחל לכל הקוראים, חג מונדיאל שמח.
נ.ב.
בתגובות של הפוסט הקודם היו הרבה שגלשו להשוואה בין מסי לרונאלדו – "מי השחקן הטוב יותר".
בשום שלב בכתבה הקודמת ובכתבה הנוכחית לא השוותי את איכותם כשחקנים, אלה כסקוררים. כבעלי תפקיד של לבעוט את הכדור ולהכניס לרשת.
להיות שחקן התקפה זה הרבה מעבר. זה לדעת להשפיע על המשחק בכל האספקטים של ההתקפה, מסירות, תנועה ללא כדור משיכת שחקנים ועוד המון.
לצערי, אין לי גישה לדאטה בגרנולריות שמאפשרת לי לכמת את כל אלו כדי להשוות שחקנים על כל האספקטים.
אז סלחו לי, אבל בדיון הזה, אני לא יכול לעזור לכם.
