// מאת רותם אברמוביץ

לאחרונה, כמעט בכל משחק מרכזי ולעתים אף זניח, צוות השידור מנהל דיון מעמיק על התפלגות מנחשי הווינר. ברור לכל, שהמועצה משפה את ערוצי הספורט בתמורה לפרסומת בזמני מסך אטרקטיביים. הערוצים מצדם, מונעים משיקולים כלכליים ויעשו הכל כדי להרוויח כמה שיותר. נשמעת כמו עסקה טובה לשני הצדדים. אלא שהמפסידים הגדולים הם אנחנו וילדינו, שהפכנו את ההימורים לתרבות מבלי משים, תולדה של המשולש המסוכן צופה-מועצה-תקשורת.

לא די בכך, שהמועצה משקיעה כ-30 מיליון שקלים בשנה על תשדירים בטלויזיה, רדיו ואינטרנט, בנוסף להסכם חסות בסך 60 מיליון דולרים עם ליגת העל בכדורגל, היא מוצאת לנכון להזכיר לנו באופן קבוע, בזמן שידורים ישירים, אודות משחק הווינר על מגוון אפשרויותיו. מכאן, המסר שהצופה חובב הספורט מקבל הרסני, וככל שיהיה צעיר יותר, כך גדל הסיכוי שיתמכר להימורי ספורט.

לצד ההשקעה הענקית בפרסום ובטיפוח המוצר הנמשל לתרנגולת המטילה ביצי זהב, המועצה משקיעה עשרות אלפי שקלים בלבד בטיפול ובהפעלת מרכזי טיפול בהתמכרויות להימורים. ולמה שישקיעו בגמילה מהימורים, כשהמונופול הכי חזק במדינה משלשל לכיסו בשקט, בשקט, מעל 3 מיליארד שקלים בשנה?

מצופה ממקבלי ההחלטות לפעול למען רפורמה, כפי שנעשה בנושא הסיגריות, כאשר בראש ובראשונה ייאסר פרסום הימורים בתקשורת. אומנם זו ציפייה קצת נאיבית, מאחר ומקבלי ההחלטות ומקורביהם, הם אלה שמתעשרים ונהנים מקופה שלא מפסיקה לתפוח. האחריות היא עלינו כחברה, להתעורר ולעצור את המשולש הזה, שכבר מזמן הפך חובבי ספורט רבים למכורים.