פרש בודד: מסי נגד העולם

// מאת נדב אשמיה

ההפסד של ארגנטינה לא הפתיע אותי, גם לא הדרך שבה זה קרה. הנבחרת הזאת היא אחת האפורות והכושלות שהיו לארגנטינה אי פעם. בלי שום רעיון, טקטיקה או אפילו ארגון משחק בסיסי.

ההאשמות ילכו, איך לא, לליאו מסי. זה צפוי ומתבקש – אין צל של ספק בכך שמסי באמת לא הגיע לטורניר הזה. מלבד החמצת הפנדל מול איסלנד בסיבוב הראשון, הוא נראה כבוי, אנמי ואפילו קצת מובך. עוד לפני שהתחיל המשחק מול הקרואטים, במהלך ניגון ההמנון, הוא שם את ידו על פניו, כאילו ידע מה הולך לקרות בסיום 90 הדקות.

הפרעוש סיים את המשחק עם 0 בעיטות לשער, ורק השוער ווילי קבז'ארו נגע בכדור פחות ממנו. לא פעם ראינו אותו נאלץ לקחת את הכדור בחצי המגרש של ארגנטינה ולהתחיל מהלכים משם, במקום להימצא באזורים המסוכנים של המגרש, בהם הוא יכול וצריך לשים את הכדור ברשת.

מסי פנדלים
בארגנטינה מתגעגעים לראות אותו שמח במדיה. Via FIFA Facebook page

וזאת בדיוק הנקודה – ארגנטינה לא מוצאת את האיזון ואת הדרך להשתמש בנכס הענק שלרשותה, ואפילו הופכת את הפריבילגיה העצומה הזאת לנטל. שיטת המשחק היא למסור למסי את הכדור ולקוות לניסים. הוכחה לכך היא השינויים שערך סאמפאולי בסגל מאז מינויו: ב – 13 משחקים הוא הרכיב 13 הרכבים שונים, 9 מערכים שונים, 59 שחקנים שזומנו לסגל, מהם 37 היו בהרכב פעם אחת בלבד.

הבעיה של ארגנטינה היא שלמעשה יש לה יותר מבעיה אחת – והעיקרית שבהן היא התאחדות הכדורגל המושחתת, שלא דאגה למשחקי הכנה ראויים לקראת המונדיאל. חוסר האחריות הזה גובל בפשיעה וטיפשות כשמסתכלים על קמפיין המוקדמות החלש, אותו עברה הנבחרת רק בזכות שלושער של הפרעוש במחזור האחרון. האלביסלסטה פשוט נמצאת בכאוס בלתי הפיך.



ובדיוק בגלל זה מרגיזה מעט קלות הדעת שבה אנשים מרשים לעצמם לבקר את מסי, אחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים – כאילו הם עצמם זכו בגביע העולם עשרות פעמים. אני בעד ביקורת, אבל כזו שתהיה הגיונית (ולא, קללת מירי רגב היא לא ביקורת הגיונית).

ליאו מסי הוא לא האשם המרכזי בכישלון הזה. אמנם יש לו חלק בו, ואחריות בתור הקפטן והכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת, אבל הוא לא מסוגל לפתור בעצמו את בעיות ההתנהלות וההפקרות של כל מי שסביבו.

via GIPHY

Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח