Tag Archives: עופר גולדמן בלוג

יום כיפור הוא יום של חשבון נפש, ואחריו התייצבתי למשחק היום רגוע מאוד. אחרי הניצחון של סיטי על צ'לסי עשיתי חשבון והבנתי שאנחנו פשוט לא באותה ליגה.

יש תחושה שהקסם של ב"ש, ברקת ובכר נעלם העונה והכל הולך להם קצת עקום. הפציעה המוזרה של שהר, היבוש של מיכאל אוחנה, הפציעה החוזרת של ויטור, סיפור שיר צדק והכישלון להיכנס לצ'מפיונס.

אולי זה לא במודע וסביר להניח שזה לא מהלך מתוכנן, אבל נראה לי שהשחקנים מבינים שטראמפ העניק להם הזדמנות יוצאת מן הכלל להתאחד, להפגין את כוחם ולהראות לבעלים ובייחוד לעצמם, מי בעל הבית האמיתי של המפעל המצליח הזה שנקרא NFL.

האם אי פעם קרה ששחקן עבר תוך שתי דקות ממעמד של "מה אתה עושה?" למעמד של "איך עשית את זה?", כמו שסאלח עבר בפתיחת המשחק?

(כמעט) כל מה שהיה מעניין, מגוחך, מרתק ומצחיק בספורט השבוע: אליפות אירופה בכדורסל, כדורגל בשבת וכדורגל ישראלי.

יש את הכלל הזה של 20/80, לכן כשהופיע על המסך בערך בדקה העשרים שליברפול מחזיקה בכדור 80% מהזמן היה ברור שזה סימן מבשר רעות, ואכן ארבע דקות אח"כ הגיעה הסידרה הצפויה. סידרת הטעויות, כמובן.

הרחקה שמרחקה, הסיטי היו הרבה הרבה יותר טובים. אמנם עד השער הראשון הגענו שוב ושוב לרחבה שלהם, אלא ששם עשינו כלום ושום דבר וברמות הללו, מי שאחוזי ההצלחה שלו כל כך נמוכים לא ינצח

כשכל כך הרבה משחקים מתנהלים בפרק זמן קצר ושהסיטואציות דומות יותר קל להשוות. שתי נבחרות ישראליות שיחקו יום אחרי יום והיו במצב דומה וכל אחת מהן בחרה במסלול שונה.

בדרך כלל בדיבור שקשור לנבחרת יש נימה של יאוש ודיכאון, אפילו אצל אוהד אופטימי כמוני. לראות את האיצטדיון הריק היה פשוט עצוב. יציעים שלמים שלא נפתחו והצבע הכחול-לבן שלט ביציע רק בגלל המושבים הריקים.

אמנם אני פולני, אבל למה להיות שלילי? למה? איזה מחצית ראשונה מדהימה. ממש לפי ספר. כמו בסרטים. כמו בחלומות או כל הגדרה אחרת שתמצאו.