Tag Archives: הזוית

ריקי יודע איך לכפות על קסטנייה כשהוא מאגף וקסטנייה יודע מתי להוריד הילוך ולתת לפריירה להשתלב במשחק ההתקפה מהאמצע, וזה עובד נהדר בינתיים.

בסדרת כתבות חדשה, נסקר בכל פעם את המועמדות לאליפות בליגות השונות, וניתן דגש קטן על קבוצה/שחקן שכדאי לשים לב אליהם. בסוף כל כתבה נהמר על הקבוצה שתזכה באליפות בסוף העונה

יש לא מעט דמיון בין מועדון הכדורגל של ליברפול וזה של סלטיק. הדמיון בין הערים, בלי קשר לכדורגל. תקופת הזוהר של ליברפול שהחלה תחת ביל שאנקלי בשנות ה-60 ונמשכה עד סוף שנות ה-80 החלה במקביל לדומיננטיות של סלטיק תחת ג'וק סטין, שגם הובילה לזכייה הראשונה של מועדון בריטי בגביע האלופות

במהלך גאוני שאיפשר לכדורסל הישראלי להמשיך לפעול גם בסגר, נרשמו 12 הקבוצות לליגה הבלקנית במאין ליגה פרטית ללא מכבי ת"א. מבחינת האוהדים, זאת היתה חוויה מעולה והזדמנות לשים דגש על כל קבוצות הליגה בארץ ולא רק על אלה שמשחקים בהיכל. על הדרך הכדורסל הישראלי קיבל סופסוף את הכבוד הראוי לו והפך לענף המרכזי ששוחק בישראל בתחילת השנה

לחלק נכבד מהשחקנים ברשימה יש עוד כמה שנים טובות בטופ ולהספיד אותם זו תהיה טעות, אבל גם צריך לדעת להסתכל קדימה אל העתיד ולנסות לחזות מי הם הצמדים הצעירים יותר שיוכלו לתת את הטון בליגה, חלקם עשויים לעשות זאת כבר בקרוב וחלקם בעתיד הרחוק יותר.

להיות פרשן כדורגל זו זכות בלתי רגילה. היכולת לשבת על קו אמצע המגרש, להביע את דעתך על המשחק שכולנו אוהבים ועוד להרוויח על כך כסף אמורה להיתפס כפריווילגיה עצומה. וככזו, יש לנהוג בה בחרדת קודש של ממש. רק הטובים, המקצועיים, הרהוטים והראויים ביותר צריכים לשבת בעמדת השידור. ההחלטה האומללה של ערוץ הספורט להחזיר את שלמה שרף ישירות לבימה המרכזית הערב היא האנטיתזה המושלמת לכך.

על השינויים שהביאו לפתיחת העונה המוצלחת של הפיניקס סאנס לאחר שנים רבות של אכזבות

השחקן שבחרתי הוא ביברס נאתכו, קפטן נבחרת ישראל ושחקן "פרטיזן בלגרד" הסרבית. השבוע, ביברס יחגוג את יום הולדתו ה-33, ולדעתי, מה שהכי מאפיין את ביברס זה האופי שלו, והחוזק הנפשי שלו שבא לידי ביטוי בשלושת הרגעים שבחרתי.

דחיית מתווה חזרת האוהדים היא שערורייה שמנציחה את ניתוק הבעלים בכדורגל הישראלי, קיליאן אמבפה הוא הזהות המקומית שסן-ז'רמן חיפשה, אולי מאוחר מדי עבורה, וקולו-קולו, קבוצת הפאר הצ'יליאנית, עמדה השבוע בפני תהום

שני משחקים גדולים שלמעשה הם סוג של 'חותמת' לכך שאמבפה הוא הדבר הגדול הבא. שחקן של משחקים גדולים, שמתעלה ברגע האמת, מול יריבות גדולות, ונותן הצגות בלתי נשכחות. או שאולי נסחפנו?