מופע האימים של שלמה שרף

להיות פרשן כדורגל זו זכות בלתי רגילה. היכולת לשבת על קו אמצע המגרש, להביע את דעתך על המשחק שכולנו אוהבים ועוד להרוויח על כך כסף אמורה להיתפס כפריווילגיה עצומה. וככזו, יש לנהוג בה בחרדת קודש של ממש. רק הטובים, המקצועיים, הרהוטים והראויים ביותר צריכים לשבת בעמדת השידור. ההחלטה האומללה של ערוץ הספורט להחזיר את שלמה שרף ישירות לבימה המרכזית הערב היא האנטיתזה המושלמת לכך.

סמי עופר

 

ימים לא קלים עוברים על מערכת הערוץ. לאחר איבוד זכויות השידור של הליגה הספרדית, האיטלקית וליגת העל, מתקשים הקברניטים במשרדים בהרצליה למלא את לוח השידורים בתוכן ראוי. לכן, היה זה רק מתבקש שלאחר חודשים שלמים של שידור טורנירי הוקי בריפיט וכיבוי שרפות לאחר אמירות מקוממות של מיטב פרשני הדגל שלו, יצבע הערוץ בצבעים חגיגיים ויפצה את לקוחותיו בשידור ישיר ואיכותי של משחקי גביע המדינה, הנכס היחידי שעוד נותר לו. אבל בערוץ הספורט, כמו בערוץ הספורט, שורת הרווח היא היחידה שמדברת לעניין. לכן החליטו לשדר בערוץ 56 דווקא שידור חוזר של משחקי המוקדמות של נבחרת ישראל בכדורסל, והלכה למעשה, להכריח כל חובב כדורגל ישראל המעוניין להנות משבת של משחקי גביע המדינה, לרכוש את חבילת הערוצים המורחבת ולשלם עוד קצת דמי כופר לערוץ. ואולי, דווקא יש היגיון מסוים בהחלטה האומללה הזו. הרי אם לא ישדרו בערוצים 57 ו58 תוכן אטרקטיבי פעם אחת בשנה קלנדרית, איזו הצדקה יש להם להמשיך לגבות עבורם דמי מנוי חודשיים מופרזים?

לאחר שבמהלך שידור משחק ליגת העל בין מכבי פתח תקווה להפועל חיפה שלח שלמה שרף שחקן שחום עור ממוצא פנמי לאכול בננות, חזר הערב הפרשן של ערוץ הספורט ישר לעמדת השידור המרכזית, לצידו של יהונתן כהן. כאילו בתזמון מושלם, עונש ההשעיה שספג שרף בשל אמירותיו שפורשו כגזעניות, הסתיים בדיוק כאשר משחקי גביע המדינה התחילו. ואם מישהו חשב ששרף ניצל את פסק הזמן המאולץ כדי לעשות חשבון נפש או לפחות לחזור רענן, שיחשוב שוב.

החגיגה התחילה כאשר בחר שרף, כהרגלו בקודש, להתנכל ולבקר בחריפות בלתי מידתית או מקצועית שחקנים זרים. הערב היה זה גודסויי דוניו, החלוץ הגנאי של מכבי חיפה שחטף מנחת זרועו של שרף. הפרשן הוותיק פשוט לא הצליח להבין איך יתכן שדוניו, שדווקא נמצא בכושר הבקעה מצוין (שני שערים בשני משחקיו האחרונים, שער על כל שתי בעיטות ב440 דקות בלבד העונה) קיבל את חולצת ההרכב מברק בכר. בכל נגיעה של דוניו בכדור וביתר שאת מהדקה ה30 והלאה, התעקש שרף להזכיר לנו שהוא בכלל לא חלוץ, לא שחקן, יש לו משחק גרוע, הוא לא מורגש. כשדוניו סיים משחק סולידי עם שער מכריע וביצוע נהדר, שרף השתתק למספר שניות, רק כדי לחזור ולהחמיא דווקא למבשל השער ושום מילה על הכובש. לעומת זאת, כאשר מוחמד עוואד, אהוב ליבו של שרף אשר את כניסתו לדשא דרש שוב ושוב כבר מהדקה ה 20, קיבל הזדמנות נוחה לכבוש ממצב קורץ והחמיץ, גילה שרף סלחנות בלתי אופיינית וטען כי הזווית הייתה קשה. אפילו יהונתן כהן לא הצליח להישאר חייב והזכיר לשרף שהזווית דווקא הייתה נוחה מאוד. הפוזיציה ומכלול האינטרסים, לעומת זאת, עקומים לגמרי.

 

הדובדבן שבקצפת הגיע כאשר שרף השתלח בבוטות במאמן הנבחרת הזר ווילי רוטנשטיינר לאחר שדווח כי האחרון צופה הערב במשחק הכדורסל של מכבי ת"א במקום לעקוב אחר קבוצות ליגת הכדורגל המקומית. יש כמובן מקום לעצם הביקורת (אם כי פרשן ערוץ הספורט אמור לדעת שגם לצפות בשידור חוזר זה בסדר גמור), אבל אי אפשר שלא לגחך כאשר זה שמעביר אותה בשצף קצף הוא שלמה שרף. אותו שרף שכתב בעצמו טור לישראל היום על משחק שהתרחש כאשר הוא ישב באמפי בקיסריה ושר לרקע הופעתו של שלמה ארצי. גם תוכן הדברים עצמו ("הוא עובד פה על כולם, הוא עובד. אם אני יו"ר ההתאחדות מחר אני שם אותו על מטוס הביתה") בניתוק מהפוזיציה הבעייתית של הדובר, היה בטעם רע מאוד. קשה היה להתעלם גם מהמשך שאר הפרשנות הבינונית של שרף, כאשר נשאל על ידי חברו יהונתן כהן מה הולך להשתנות מבחינה טקטית לאחר אחד החילופים, והשיב בכנות בלתי רגילה: "לא יודע", ניכר היה ששרף באמת לא יודע, מאחר ובמהלך המשחק יותר צעק את מה שהוא רואה מאשר ליווה את המתרחש בפרשנות אינטליגנטית.  או כדבריו: "נו, תבעט כבר, תבעט".

*****

שלמה שרף הוא לא היחיד שסיפק מופע אימים במשחקה של מכבי חיפה נגד הפועל אום אל פחם הערב. טאלב טאווטחה המשיך במסורתו המפוקפקת של טעויות הגנה שערורייתיות כאשר שבר את קו הנבדל ופירגן לקבוצה מתחתית הליגה הלאומית בשער נגד מוליכת הליגה הראשונה. חברו לחוליית ההגנה רמי גרשון הזכיר לנו למה לא ראה דשא יותר מחצי שנה ועומר אצילי עדיין מסרב בכל תוקף לחזור לעצמו. הקשר הירוק רשם עוד משחק חלש, דווקא בתקופה בה מכבי חיפה זקוקה לו יותר מתמיד. כאשר שחקני ההתקפה המשמעותיים ביותר שלה, ניקיטה רוקאביצה, דולב חזיזה וצ'רון שרי מושבתים לפחות לשבועיים הקרובים, חיפה זקוקה לאצילי נואשות. רק יכולת טובה של הקשר, שבימי הזוהר שלו סיפק בדיוק את הסחורה ההתקפית לה בכר משווע כיום, תסייע למכבי חיפה לסיים את ארבעת משחקיה הקרובים בנזק מינימלי.

בהינתן היכולת הנוכחית, מכת הנעדרים ורעשי הרקע שכבר מזמן נעלמו, אבל כאילו מסרבים להפסיק להטריד את מנוחתו של אצילי ומכבי חיפה כולה, סיום סיבוב הליגה השני עם פער נקודות בפסגה נראה כמו משימה חצי בלתי אפשרית. אבל בג'ונגל שלנו, כמו שכבר הספקנו ללמוד לא פעם, ההיגיון דווקא לא תמיד קובע.

מכבי חיפה, דוניו, חגיגת שער
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של מכבי חיפה

 

Print Friendly, PDF & Email

תגובה אחת

  1. שלמה זה המאמן הכי כושל בכדורגל והיה צריך לפרוש מערוץ הספורט לפני 10 שנים! תוסיפו גם את בוני גינזבורג שלא מפסיק לדבר והרבה גם שטויות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח