// מאת שי לילה

בספורט בכלל ובכדורגל בפרט, יש המון אנשים מדהימים שסיפור הקריירה שלהם הוא השראה לכל אחד. החלטתי להשיק סדרת טורים חדשה, בה מדי פעם אעלה טור "פרופיל" על שחקן אחד, מיוחד, ששווה לשמוע את הסיפור שלו.

הפורמט הוא פשוט: 3 רגעים משמעותיים בחיים של השחקן, שמייחדים אותו והופכים אותו לשחקן שהוא היום, ובסוף הטור אני אתן את הזווית שלי, מה לקחתי לחיים שלי מאותו השחקן.

השחקן שבחרתי הוא ביברס נאתכו, קפטן נבחרת ישראל ושחקן "פרטיזן בלגרד" הסרבית. השבוע, ביברס יחגוג את יום הולדתו ה-33, ולדעתי, מה שהכי מאפיין את ביברס זה האופי שלו, והחוזק הנפשי שלו שבא לידי ביטוי בשלושת הרגעים שבחרתי.

הטרגדיות המשפחתיות

הרגע המשמעותי הראשון בחיים של ביברס הוא בעצם רגעים. כשביברס היה בן 16, 2 בנות דודות שלו נהרגו בתאונת דרכים בצפון, אחת מהן הייתה נילי נאתכו שהייתה כדורסלנית בנבחרת ישראל, היא שיחקה עם מספר 6 על החולצה ולאחר מותה, ביברס אימץ את המספר שלה. ביברס מספר שזה היה רגע מאוד קשה בשבילו, שכמעט שבר אותו וגרם לו לוותר על הכדורגל, הוא היה עדיין נער, הוא לא ידע איך לעכל את האובדן, ביברס היה רגיל שתמיד יש לו את המשפחה לצידו ופתאום הוא לא יודע איך להתמודד עם המצב. ארבע שנים לאחר מכן, אבא של ביברס, אכרם, נפטר מדום לב.

ביברס שיחק בהפועל ת"א. באותה התקופה הוא גר בראשל"צ עם דני בונדר ולפעמים אכרם היה מגיע ונמצא איתם, יום אחד הוא יצא לריצה שממנה לא חזר. אכרם היה הבן אדם שהכי השפיע לביברס על הקריירה, הוא הכיר אותו הכי טוב וידע מה טוב בשבילו, הוא החליט בשבילו הכל. כשלביברס הייתה הצעה מאייאקס וכל מה שהיה צריך זה לוותר על שירות בצה"ל, אכרם, ששירת במג"ב במשך 30 שנה, לא הסכים, וכך היה.

לביברס לקח זמן להתאושש מהטרגדיה. את עונת 10\2009 ביברס לא התחיל טוב, והקהל של הפועל ת"א שרק לו בוז במשחקים. לאחר אחד המשחקים ביברס חיכה לאלי גוטמן (מאמן הפועל ת"א דאז) ליד האוטו ובכה, גוטמן אמר לתקשורת "כל עוד אני בהפועל, זה ביברס נאתכו ועוד 10".  כן, הוא עד כדי כך כעס על הקהל, כשהוא אומר בתקשורת שחוץ מלביברס אין לאף אחד מקום קבוע בהרכב של הפועל ת"א באחת השנים הכי טובות שלה בהיסטוריה. רק אחרי עשרה חודשים ביברס הבקיע את השער הראשון שלו לאחר שאביו נפטר, והפועל תל אביב הביסה 4-0 את בית"ר ירושלים.

הטרגדיות השפיעו על הקריירה והחיים של ביברס בעיקר בחוזק הנפשי שלו. כשהרבה שחקנים נשברים בקלות ומרימים ידיים, ביברס לא נשבר, היה לו קשה אבל הוא יודע שיש דברים הרבה יותר קשים, הוא עובר את הקשיים בשביל להגשים את החלום שלו ושל אבא שלו.

הרעב התמידי של ביברס לשערים, בישולים ובכלל ללשחק כדורגל הגיע בזכות יום שישי אחד, אחרי משחק של נערים ב' בהפועל ת"א. ביברס כבש שישייה והרגיש שהוא כוכב, אך אכרם אמר לו שהוא לא היה טוב באותו משחק. זה גרם לביברס להבין שהמספרים הם לא הכל, ושתמיד צריך לשאוף גבוה ולהיות צנוע, לא משנה כמה טוב שיחקת או כמה שערים הבקעת, אל תרגיש כוכב.

אל תרגיש כוכב – זה משפט שכל ספורטאי וכל אחד מאיתנו צריך לזכור. לא משנה מה עשית וכמה הצלחת, תמיד לשאוף גבוה ולהישאר צנוע.

המעבר לרוסיה

הרגע המשמעותי השני בחיים של ביברס הוא המעבר לקבוצה הרוסית "רובין קאזאן". בחודש דצמבר 2009 הייתה לביברס הצעה מהקבוצה הרוסית חצי שנה לסיום החוזה של ביברס בהפועל ת"א. בהתחלה, ביברס בכלל לא רצה לעבור לרוסיה, הוא רצה להישאר בהפועל ת"א, לקבל חוזה ל-3 שנים ולשדרג את החוזה שלו. אלי טביב, המנכ"ל, דוד של ביברס, אלי גוטמן וביברס נפגשו, טביב התחיל את הפגישה ואמר "אין לך שום הצעה, זאת שטות". אלי גוטמן שהתייחס לביברס כמו אל הילד שלו, אמר לו "צא לרוסיה, בהצלחה". אתם קולטים שאחת הקריירות הכי מצליחות של ליגיונר ישראלי התחילה בזכות מחלוקת על 25 אלף דולר?

ההתחלה ברוסיה הייתה קשה, המאמן של ביברס עזר לו בהתאקלמות, אבל הוא הוא היה סוג של "איביץ'" בחדר ההלבשה. ארבעת החודשים הראשונים ברוסיה היו קשים, האינטנסיביות באימונים, הקור שגרם לכך שהוא היה חולה ופצוע, העובדה שכמעט כל משחק חוץ דורש טיסה היו מאוד קשים, אבל לכל אלו ביברס הצליח להתרגל. בכל הזמן הזה באסיפות לאחר האימונים המאמן היה מבקר אותו בחריפות מול כולם, מראה מה הוא עושה לא נכון, ולשחקן שזו פעם ראשונה שהוא משחק בחו"ל, במקום שהפוך לגמרי מהמקום שהוא הגיע ממנו, זה היה לו מאוד קשה. ביברס התרגל שיש לו גב מהמאמן, שהוא סומך עליו ופתאום המאמן החדש שלו נחמד אליו כשהוא איתו לבד, וכשהם יחד על כל הקבוצה הוא בדיוק ההפך. אבל אחרי ארבעת החודשים האלו המאמן אמר לביברס "מהיום אתה מוכן לשחק בהרכב קבוע".

הרגע הזה הוא רגע מכונן בקריירה של ביברס, בזכות האסיפות האלו, ביברס השתפר כשחקן. בזכות קשיי ההסתגלות ברוסיה, ביברס הבין כמה זה קשה לשחק בחו"ל, הוא הבין שההתחלות הן קשות, אבל ברגע שמתרגלים למקום ומתחילים להתעסק רק בכדורגל פתאום הכל נהיה קצת יותר פשוט.

קבלת סרט הקפטן

הרגע השלישי והאחרון שבחרתי הוא קבלת סרט הקפטן. ביברס עשה היסטוריה כשקיבל את סרט הקפטן מזאביק זלצר. לא, זאת לא טעות. בנבחרת הנערים, אותה זלצר אימן, ביברס קיבל את סרט הקפטן והיה השחקן המוסלמי הראשון ששימש כקפטן הנבחרת, וזה עבר חלק, בלי פרובוקציות, בלי ראיונות.

בנבחרת הבוגרת, ביברס קיבל ב2018 את סרט הקפטן מאלון חזן, שהיה המאמן הזמני של הנבחרת והוא ממשיך לשמש כקפטן עד היום, שם זה עבר פחות חלק. על התגובות הרעות, הפרובוקציות והראיונות כבר אין מה לכתוב, על מה שזה הוציא מאנשים ומביברס דווקא כן. הרבה עיתונאים, אנשי ספורט ואוהדים יצאו לטובת ביברס ותמכו בו, הם סיפרו על האישיות שלו ועל המנהיגות שלו ועל זה שיש לו את כל התכונות המתאימות לקפטן, והדת? היא ממש לא משנה.

ולגבי ביברס, הוא אף פעם לא היה מהשחקנים שמתראיינים הרבה, אבל כשאומרים עליו דברים גזעניים, שמבקרים את הנבחרת שהוא הקפטן שלה ואותו בפרט – ביברס כבר לא היה יכול לשתוק. אז הוא ענה לכל מי שביקר אותו. שלא תבינו לא נכון, לביברס, כמו שהבנתם, אין בעיה עם ביקרות מקצועית, אבל כשהביקורת גולשת לפסים אישיים ולא מקצועיים, ביברס הגיב והתעמת עם כל מי שביקר אותו בפומבי בדרך שלו, בלי צעקות ובלי פרובוקציות.

הביקורות ממשיכות גם כיום, אבל לביברס זה לא משנה. בכל פגרת נבחרת ביברס נותן את ה100% שלו, גם אם מחליפים אותו במחצית או אם הוא מתחיל את המשחק על הספסל, ביברס ממשיך להתנהג במקצוענות ובלי אגו, ובהתחשב בכושר הנוכחי שלו, ביברס כנראה יהיה בסגל הנבחרת בחודש הבא.

ביברס תמיד היה גאה במי שהוא, אבא שלו אמר לו משפט שהולך איתו עד היום "אתה צרך לזכור שאתה מוסלמי, אתה צ'רקסי וקוראים לך ביברס, אל תשכח את זה בכל מקום שתהיה".

השבוע ביברס עשה היסטוריה כשהפך לקפטן הזר הראשון בהיסטוריה של פרטיזן בלגרד. פרטיזן בלגרד מהמקום השני איחרה את נובי פזאר מהמקום ה-14, לכאורה עוד משחק רגיל, אבל לא בשביל ביברס. בדקה ה-69 הקפטן לזאר מרקוביץ' הסרבי הוחלף, ואת סרט הקפטן הוא העביר לביברס נאתכו הישראלי ועשה היסטוריה, גם אם זה רק ל20 דקות.

מי שעוקב אחרי ביברס יודע שהוא אהוב הקהל, שמכנה אותו "טאטקו" שהוא כינוי לאבא בסרבית. ביברס הוא באמת כמו ה"אבא" של פרטיזן, הוא יודע לעמוד בלחצים, יש לו ניסיון והוא יודע לסדר את הקבוצה. אחרי כמה שנים קשות לפרטיזן בהן לא הצליחה לזכות באליפות והפסידה ליריבה המרה הכוכב האדום בלגרד, ביברס הגיע כדי לשקם את המועדון, הוא נכנס למשבצת "המאסטרו", סוג של פליימקר, אבל בסרבית, אז סרט הקפטן מתאים לו בדיוק.

אז רגע לפני הזווית שלי, לאוהדי הפועל ת"א שמפנטזים על חזרה אפשרית שלו למועדון נעוריו, ביברס אמר בראיון שנערך איתו בספורט 5 לפני 3 חודשים: "אני לא רואה את עצמי מסיים את הקריירה בישראל, רציתי לסיים בהפועל ת"א, אפילו לעונה אחת, אבל כשאני רואה את היחס שנותנים בארץ לאנשים שמגיעים אני רוצה להישאר בחוץ".

הזווית שלי

הקריירה של ביברס מלאת סיפורים, הקבוצות בהן הוא שיחק, השיאים שהוא מחזיק בהם ובכלל כל סיפור החיים שלו יכול להיות תסריט לסרט. אבל כדי להבין מי זה באמת ביברס נאתכו' חייבים להסתכל על האופי שלו. שיאים זה נחמד, אבל אם כל האירועים שבחרתי לא היו קורים, ביברס לא היה מגיע לשיאים האלו, הוא פשוט לא היה הנושא לכתבה הזו.

הטרגדיות המשפחתיות גרמו לביברס להעריך כל רגע בחיים ותמיד להישאר צנוע, הקשיים בהתחלה שלו ברוסיה גרמו לו להבין שבשביל להגשים את החלום שלו צריך לעבוד קשה וסרט הקפטן הוא סמל להערכה של אנשי הצוות למנהיגות שלו וליכולות שלו לא רק על המגרש, אלא גם מחוצה לו, הוא סמל ליכולת שלו להתחבר לשחקנים ולעזור להם להתפתח ולעודד אותם ברגעים קשים במשחק.

אם אתם שואלים אותי, מה שאני לוקחת מהקריירה של ביברס זה את הצניעות והרוגע שלו. אחת הדוגמאות לכך היא שהוא בועט את הפנדלים ואת הבעיטות החופשיות בקבוצות ובנבחרת, בעיטות כאלו מצריכות רוגע וריכוז מהבועט ובעיקר עצם העובדה שהקבוצה סומכת עליו שהוא יבקיע והוא בכלל לא נלחץ מזה. עובדה – מאז שביברס הגיע לפרטיזן הוא הבקיע 14 פנדלים רצופים!

הצניעות שלו היא תכונה שלצערי חסרה להרבה שחקנים, ביברס מעריך כל רגע שהוא על המגרש, גם אם הוא לא פותח בהרכב, גם אם הוא מוחלף במחצית, כמעט ולא תראו את ביברס כועס. ביברס אף פעם לא שוכח מאיפה הוא הגיע והוא תמיד גאה בכך. החינוך שהוא קיבל וכל האירועים שהוא עבר במהלך הקריירה הפכו אותו לקפטן נבחרת ישראל, שחקן בקבוצות הגדולות באירופה, אבל בעיקר הפכו אותו לביברס נאתכו.