עוד שבת של כדורגל עברה לה, ומצבת הקבוצות לפלייאוף העליון כבר מתחילה להיסגר. במפגש המרכזי של השבוע נתניה תארח את המשחק שיקבע לאן העונה שלה הולכת, ומולה תתמודד בית"ר ירושלים שרוצה להמשיך במירוץ הלא צפוי שלה אל האליפות.

כאשר קבוצה חסרת שחקנים יצירתיים כמו דסה, היית מצפה שהיצירתיות תבוא מכיוון המאמן. אם אין שחקן שיכול לשנות את תוצאת המשחק, אולי הטקטיקה היא זו שתפיח חיים חדשים ותביא לפריצת הדרך המיוחלת

יצאתי, הלכתי רבע שעה, כבר מרגיש כמו בכדורגל. ברמזור שואל זוג מה הכיוון לתיאטרון. מסבירים לי, "אתה בא להפגנה...?" שואלים. לא תודה, אני כבר בלחץ זמן.

חמש הדקות שהחלו בדקה העשרים היו לא פחות משוגעות, עם שתי החלטות שיפוט טלויזיוניות (פסילת השער מקרן לברומיץ בגלל נבדל ופנדל אחרי עבירה על סלאח) ופנדל למשקוף של פירמינו. אחרי כל הבלאגן, ברומיץ' נשארת עם היתרון.

עצוב לי שאוהדים רבים ואפילו אנשי מקצוע ומאמנים מזלזלים במעמדך בעולם הכדורגל הישראלי, לאחר ששיחקת על הבמות הגדולות ביותר בכדורגל העולמי

הבעיה שלי היא אותה תפיסה ישנה על פיה רק מי שהיה מאמן בכיר בכדורגל הישראלי מקבל את הנבחרת.

אחרי הניצחון הקליל של הפועל ב"ש על הפועל רמת גן במסגרת שמינית גמר גביע המדינה, יזם הקשר המוכשר מיכאל אוחנה שיחה על עתידו בקבוצה עם נשיאת המועדון אלונה ברקת ומנכ"ל הקבוצה אסי רחמים

בפרק #69 אירחנו את שי גרינברג מקהילת הכדורסל ודיברנו על קבוצת הפייסבוק - על הרעיון, הדיונים המרכזיים, פעילויות, תוכניות לעתיד, אופי הקהילה ועוד דברים רבים. הליגה הישראלית -הבעיות והפתרונות של הכדורסל הישראלי ועוד דברים רבים וכמובן לא הזנחנו גם את הנבא.

החלטתי להיחלץ לעזרת המנהלת וביצעתי השוואה פשוטה: בין הדירוג של כל הנבחרות באירופה לבין הדירוג של הליגות של אותן מדינות באופ"א. אחרי שמצאתי את המדינות עם הפערים הכי גדולים, ניסיתי להבין ממה הוא נובע עם התמקדות בנושא זרים שמשחקים בליגה, וליגיונרים מהנבחרת שמשחקים בחו"ל.

ברכבת לעכו חשבתי לעצמי איך קבוצה כמו הפועל חיפה יכולה להתאושש מהתרגיל הלא יפה של ממן/אלונה. תרגיל שבימים רגילים היה יכול לשבור קבוצה כזאת.