ממשיכים עם הזווית ליורו והפעם הסיפור של יורו 1992. היו הפתעות גדולות יותר בכדורגל העולמי מאשר הזכייה של דנמרק. אבל הסיפור של דנמרק הוא סיפור הסינדרלה המושלם, סיפור מהאגדות, כזה שאפילו האנס כריסטיאן אנדרסן הדני לא יכל להמציא.

במשחק הכי קרוב למיניארסו, לפחות עד שהגיעה השמינייה של באיירן מול ברצלונה. סילבה הוא שוב הקפטן, אבל, הסיפור הגדול יותר הוא שוב ניימאר, זה שחובת ההוכחה היא עליו.

נראה כי העיניים של ההנהלה במינכן נשואות לעבר שלושה מהכוכבים העולים של הכדורגל הגרמני – טימו ורנר, לירוי סאנה וקאי האברץ. על פי כמעט כל הסימנים והדיווחים המגיעים ממינכן, נראה כי לפחות אחד מבין שלושת הגרמנים הצעירים ינחת במינכן כבר בקיץ הקרוב. השאלה שעולה היא – מי מביניהם יגיע? אנסה לשער.

המשחק שבחרתי להתמקד בו הוא המשחק מחצי גמר מונדיאל 2014 בין ברזיל לגרמניה. לי הוא משום מה הזכיר בלא מעט מובנים את הקטע ה19 בג'ירו ד'איטליה 2018.

מה משותף ללורנצו אינסינייה, פאפו גומז, קאנטה, רוברטו קרלוס ומראדונה? כל השחקנים האלו הם 6'5 (1.68 בקירוב) או פחות.

בסוף חודש דצמבר האחרון הכריזה באיירן מינכן על החתמתו של שוער שאלקה, אלכסנדר נובל, בהעברה חופשית. נובל יגיע אל באיירן בקיץ, עם תום חוזהו. הטור הזה לא מתוכנן לעסוק בעובדה ששאלקה מאבדת נכס נוסף בהעברה חופשית, לאחר שאיבדה בשנים האחרונות את לאון גורצקה ומקס מאייר, אלא בנוגע לאיך החתמה, שעל הנייר הייתה אמורה להיות פשוטה, סיבכה את העניינים במינכן.

ביום ראשון, קצת אחרי החגיגה של ערן זהבי בסמי עופר, נפגשו שני הנרטיבים הללו למשחק באמסטרדם

"אתם נוסעים לראות כדוריד? מה לך ולכדוריד? מי משחק? מה אמרת, קלן? איפה זה בכלל?" אלו היו תמצית התגובות אותן שמענו כשסיפרנו לחברים ומכרים על הנסיעה המתוכננת שלנו לצפות באליפות העולם בכדוריד.

ראשי דורטמונד הבינו שעל אף שקבוצתם היא ללא ספק אימפריה בקנה מידה מקומי, היא לא יכולה להסתכל בלבן של העיניים לאימפריות הגדולות באירופה, והחלה להתנהל בהתאם.

כנראה שאני לא יכולה להסתדר בלי כדורגל, אחרת אין לי דרך להסביר איך נחתתי ביוהאן קרויף ארנה באמסטרדם, למשחק של הולנד נגד גרמניה בליגת האומות