את הטיול לברלין-אמסטרדם תכננתי כדי לקחת הפסקה מהשגרה. כמובן שבדקתי ראשית שהתאריכים של הטיסה שלי נופלים על הפגרה בארץ, כדי שחלילה לא אפספס שום משחק כדורגל, אבל כנראה שאני לא יכולה להסתדר בלי כדורגל, אחרת אין לי דרך להסביר איך נחתתי ביוהאן קרויף ארנה באמסטרדם, למשחק של הולנד נגד גרמניה בליגת האומות, וקיבלתי דרבי של שתי הארצות של טיול המנוחה שלי.
היו כמה סיבות שמוכיחות שהמזל האיר לי פנים – הראשונה, התאריכים הסתדרו בול עם ההגעה לאמסטרדם. שנית, זכיתי בשתי חברות שהשיבו להצעה שלי ללכת למשחק בהתלהבות שלא ציפיתי לה, וסיבה שלישית היא כמובן 3 גולים מדהימים שזכיתי לראות במו עיניי.
זה היה המשחק הראשון שלי בחוץ לארץ, ואחרי שנים ארוכות במשחקי ליגת העל, הליגה הלאומית וגיחות קטנות לליגה ב' (כבר אמרתי שאני מכורה לכדורגל?) הגיע הזמן לדבר האמיתי. לא אשקר – עם ידע מוקדם לא ממש הגעתי, חוץ מכמה שחקנים שאת השמות שלהם אף אחד לא יכול לפספס, וההעדפה שלי למנצחת התבטאה ביציע שבו ישבתי, שהיה כתום יותר מכל דבר שראיתי בחיים.
כל מי שהיה אי פעם באמסטרדם יודע שלעיר הזאת יש קסם מיוחד. זה לא רק העשן המתוק שסובב אותך בכל מקום וגורם לחיוך בלתי מוסבר, אלא השקט, ועם זאת התנועה הבלתי פוסקת של העיר. ואוי, כמה שהיא יפה. אם יש דבר שעניין אותי יותר מהכל, זה לדעת מה ההרגשה של לצפות במשחק כשאתה נמצא באווירה כל כך שונה וסוחפת. אז זאת הזווית שלי על הכדורגל בהולנד, דרך עיניים מחייכות וריחוף קסום ביציע.
כבר ברכבת בדרך לאצטדיון התחילה ההתרגשות שלי, כשערימות אוהדים כתומים דחוסים בינינו וזורקים הערות מצחיקות לכמה גרמנים לידם. בכניסה לאצטדיון הצטיידתי בצעיף כתום כאחת העם והרגשתי לרגע כמו אוהדת בני יהודה, אבל ההרגשה הזאת חלפה ברגע שכף רגלי דרכה ביציע. וואו. בשביל מי שרגיל שנים ללכת לאצטדיונים שלא עולים על 30,000 מושבים, מראה כזה גורם לנשימה להיעתק. 52,342 מושבים, שמלאים כולם באוהדים, זה בהחלט בוסט מטורף של אנרגיה. הדבר המפתיע הוא שהמושבים שלנו, שהיו ממש בחלק העליון של האצטדיון, לא הפריעו לאיכות הצפייה ושוב התפעלתי מכמה הכל כאן מסודר, מושלם, נכון. (למעריצי דירוג האצטדיונים – יש לנו זוכה).
הצטיידנו בכוסות בירה – שגם זה שינוי מרענן לצפייה במשחק, והתיישבנו בין כל התיירים והאוהדים המסטולים. יאללה הולנד!
אם יש דבר אחד שעובר לכל אוהד בראש, ובמיוחד בסיטואציה כזאת מיוחדת, הוא הפחד מהפסד של הקבוצה. אתה מגיע רחוק, מתאמץ, משקיע ומצפה לקבל בתמורה את הקונצרט הכי טוב בעיר. אם להיות כנה, אני ניבאתי ניצחון 2:1 לגרמניה, אבל הבאנו את המזל (מרגישה שהמנחוס הפסיק לרחף מעליי סוף סוף!), וקיבלנו 2 מחציות מדהימות, שלשמחתי כללו המון נסיונות שכשלו לגרמנים, והאירו את פניהם להולנדים 3 פעמים (האנטי הגרמני יישאר לנצח?).
הקהל היה בשיאו, שר כל הזמן, עודד וניגן. זכינו לראות שלושה שערים שהביאו הרבה אושר ואקסטזה ליציע ואדרנלין שלא הפסיק לזרום. אחד הדברים שהכי הלהיבו אותי באופן אישי, היה לראות את חברה שלי, שלא ראתה כדורגל מימיה, נכנסת לעניינים, צועקת, קופצת ומעודדת. כל מה שעובר לי בראש בזמן הזה הוא כמה מדהים הכדורגל, ואיך האווירה המדהימה הזאת, של קהל ואושר, מחברת בין אנשים.
הגעתי למשחק במקרה, בקושי מצאנו כרטיסים. זאת בכלל הפעם השנייה שלי בחו"ל, ומהראשונה חלפו שנתיים, ומי דמיין שהשבוע הזה יהיה כל כך עוצמתי. מספיק מבט אחד בתוך כל הסיטואציה הזאת כדי שאוכל להגיד בוודאות – כמה זכיתי באהבה לכדור, כמה אושר יש בה, וכמה היא מחברת בין כל הסוגים של האנשים. איזו מתנה.
