בפרק #98 דיברנו על: משחקי 2 המחזורים בליגת העל, מכבי חיפה (איך אפשר שלא), מכבי תל אביב, הפועל באר שבע, הפועל חיפה, בית"ר ירושלים, מכבי נתניה ושאר קבוצות הליגה והכנות וניתוחים לקראת מחזור המשחקים הקרוב

קשה בעולם שלנו להיפטר מסטיגמות או תדמית כלשהי, במיוחד כשאתה מתאמץ מאוד לתחזק את התדמית שלך או להילחם בה. כנראה מעט מאוד אנשים מכירים באופן אישי את אלי גוטמן, אבל רצץ התרחשויות מהשנים האחרונות מאז שקיבל את משרת מאמן הנבחרת, גורמים לצרכני הכדורגל הישראלי לראות אותו באור שהוא נלחם היום לברוח ממנו.

אלברט אינשטיין הגדיר אי שפיות כ-"לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". מועדון הכדורגל שאני כל כך אוהב ניסה למראית העין לעשות דברים שונים, אך בכל פעם מחדש חזר אל אותם הרגלים ישנים וציפה לקבל תוצאה שונה. יודעים מה? נמאס לי להיות אוהד לא שפוי!

ביום רביעי שעבר הוגרלה נבחרת ישראל לבית אחד עם נבחרות אלבניה וסקוטלנד במסגרת הטורניר החדש של אופ"א המכונה "גביע האומות". אלישע לוי סיים את תפקידו לאחר המשחק מול ספרד בחודש אוקטובר האחרון ואין לנבחרת מאמן כרגע.

הבעיה שלי היא אותה תפיסה ישנה על פיה רק מי שהיה מאמן בכיר בכדורגל הישראלי מקבל את הנבחרת.

כדי להשוות בין המאמנים השונים ולראות מה אלישע לוי עשה שונה מהם, בדקתי את אופי העבודה של מאמני הנבחרת בשבעת הקמפיינים האחרונים, דרך חמישה פרמטרים שונים: הבדיקה יכולה להראות את תפיסת העולם של מאמני הנבחרת האחרונים. ונותנת אינדיקציה על דור השחקנים שהוביל את הנבחרת בתקופות שונות.

סוף סוף אין מהומה על כל שחקן שמגיע, אין הצהרות בלתי אפשריות ואין דיבורים של שחקנים ועובדים על הלנות שכר.

כאוהד יחסית ותיק אני עוד זוכר את הימים היפים של הקבוצה, שחקנים ניסו לשחק כדורגל, לפעמים זה הלך, לפעמים לא.

גם כאשר צפון אירלנד הפסידה בקמפיין הקודם לישראל, יכולנו לראות את הקהל הצפון אירי מריע לשחקניו בסוף המשחק ומודה לשחקנים על כל טיפת זיעה שבחולצתם.

לאחר שדאגו כבר להכניס אותנו עמוק לתרדמת הקיץ של הכדורגל הישראלי, כמעט ונשכח שבסוף השבוע הקרוב יתקיים משחק לא ממש זניח של נבחרת ישראל