מדהים כמה בשורה יכולה להיות מאוד מפתיעה ומאוד לא מפתיעה בו זמנית.

אני מדבר כמובן על ההודעה הדרמטית אשר יצאה מתוך מועדון הכדורגל מכבי חיפה, על התפטרותו של המנהל המקצועי מו אלאך. ההודעה מפתיעה כי כל הסימנים בהתחלה הראו כי המינוי הוא מהלך אליו הגיע הבעלים יעקב שחר בלב שלם ועם רצון אמיתי שיצליח. לא מפתיעה כלל כי אוהדים רבים ניחשו עוד ביום המינוי כי ככל הנראה יותר מכל מדובר בעלה תאנה אשר בא להרגיע את הקהל. מישהו אמר טור קרלסן??

הרשו לי להיות נחרץ, על אף העובדה שהודעה זו יצאה לתקשורת ממש לא מזמן ואין עדיין פרסום רשמי לסיבות אשר הובילו להתפטרותו (או דחיפתו לשם) של אלאך, אני די משוכנע כי התפטרות זו הינה תוצאה של בעלים אשר שוב ושוב מתערב בהחלטות מקצועיות ולא מוכן באמת לתת את זכות הניהול לאדם אחר. בעצם, כרגיל במכבי חיפה של שמונה השנים האחרונות, כל זרזיף קל של אכזבה הופך בן רגע למפולת שלגים שאי אפשר לעצור. כל גילוי קטן של תפוח רקוב גורם להשמדת כל המטע.

האם אלאך עשה טעויות ברכש ובבחירת המאמן? יכול מאוד להיות שכן, אבל אנחנו לא זכינו לתת לזה הזדמנות אמיתית. האם הקבוצה נראית טוב? ההפך הוא הנכון, אבל מה עוד אפשר לצפות מחיבור שנולד בחטא. האם אפשר לשפוט תהליך (כמה נמאס לנו מהמילה הזאת) ארוך טווח רק אחרי שנה אחת? ברור שלא. המצקצקים יגידו שהבעיה היא באלאך/קרלסן/כל מנהל מקצועי אחר, אך הבעיה היא במי שבחר אותם. יכול מאוד להיות שגם קרלסן וגם אלאך נכשלו כי הם פשוט לא טובים, אך יכול להיות גם שלא היה להם סיכוי להצליח. גם אם הסיבה לכישלון נעוצה בהם, אחרי בחירת שני מנכ"לים לא טובים, הגיע הזמן להיפרד מיו"ר הדירקטוריון אשר לא יודע לבחור מנהלים טובים לארגון שלו.

אלברט אינשטיין הגדיר אי שפיות כ-"לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". מועדון הכדורגל שאני כל כך אוהב ניסה למראית העין לעשות דברים שונים, אך בכל פעם מחדש חזר אל אותם הרגלים ישנים וציפה לקבל תוצאה שונה. יודעים מה? נמאס לי להיות אוהד לא שפוי! האם הפתרון הוא שוב רוני לוי? אולי מרקו בלבול? האם החליפה שתופר לעצמו אלי גוטמן ברגעים אלו ממש היא היא הפתרון? אולי נעלה שוב את בנאדו מהנוער, בפעם האחרונה זה הרי הסתיים במקום שני! אתם קולטים כמה המצב בקבוצה אבסורדי?

שוב ושוב מוכיח המועדון כי חוסר הסבלנות מושרש כל כך עמוק בכל מערכי הקבוצה, שאין באמת סיכוי להבראה. ראשי המועדון מנסים לטפל בגינה שלהם בכל הטיפולים הכי חדשניים שיש, תוך כדי התעלמות מהשורשים הרקובים. לאחר החלפת כל חלק במועדון (חוץ מהקהל באמת ניסו להחליף את הכל) אשר לא הועילה במאום, ישנה רק דמות אחת אשר צריכה לפנות את הבמה והיא ראש המועדון.

בניגוד לאוהדים אחרים, אשר שוכחים את כל מה שעשה הבעלים לטובת הקבוצה, אני לעולם לא אשחיר את ההיסטוריה שלו. אני מוקיר ומעריך כל שקל וכל דקה שיענקל'ה שחר השקיע בקבוצה ובתור ילד של תחילת שנות התשעים אני בעצם חייב לו את אהדתי אליה. אם רק הייתי חושב שיש סיכוי להבראה כל עוד הוא עומד בראש המערכת, לא הייתי קורא לעזיבתו לעולם. ברור לי שהקבוצה חשובה לו אפילו יותר מאשר לי ואני מקווה שדווקא בגלל זה הוא יצליח לראות את המציאות אותה יצר במו ידיו ומעשיו. מצד אחד, בכל פעם בה מצלמים אותו זועף ביציע אני מבין מחדש עד כמה אכפת לו ממה שקורה בקבוצה. מהצד השני, כנראה שלהיות אוהד ולהיות מנהל זה לא תמיד הולך ביחד. לכל אותם אנשים אשר יטענו כי אין אף אחד אחר אשר ייקח את הקבוצה, אטען מנגד כי היא אף פעם לא עמדה על המדף. מכבי חיפה היא אחד המועדונים הגדולים בארץ, יש לקבוצה קהל אוהדים מסור אשר שנה אחר שנה רוכש מנויים, קונה מרצ'נדייז, מעורב רגשית בכל הקורה בקבוצה וילך אחריה באש ובמים. מכבי חיפה הייתה קיימת לפני יעקב שחר ותהיה גדולה וחזקה גם בלעדיו. אין פה שום כפיות טובה, יש כאן בעיקר אהבה ודאגה ענקית לקבוצה הזו.

אולי זה עולם הכדורגל שהשתנה, אולי זו עייפות החומר מצד הבעלים אשר אין לו את אותו הדרייב שהיה בו פעם, אולי אנחנו שוב מחכים שהמיליונר התורן יעזוב את הכדורגל הישראלי כדי להרים שוב את ראשנו. לא משנה מה תהיה הסיבה, המסקנה לצערי היא אותה המסקנה. עד לפני העונה הזו הגנתי תחת כל עץ רענן על כמעט כל ההחלטות של בעלי הקבוצה ותמיד האמנתי שרק טובת הקבוצה עומדת מול עיניו, אך לצערי אאלץ לסכם את הטור הזה בלב כבד ובהצטרפות לכל האוהדים שקוראים כבר שנים – יענק'לך.