בעונה שעברה הציגה מכבי את התקציב הגדול ביותר שהיה לה עד היום. זה הצליח למקם אותה רק במקום ה-8. בסגל הנוכחי אין (כמעט) שמות גדולים או מי שנראה שיככבו בשנים הבאות בליגה אבל יש עם מה לעבוד.

ביום רביעי שעבר הוגרלה נבחרת ישראל לבית אחד עם נבחרות אלבניה וסקוטלנד במסגרת הטורניר החדש של אופ"א המכונה "גביע האומות". אלישע לוי סיים את תפקידו לאחר המשחק מול ספרד בחודש אוקטובר האחרון ואין לנבחרת מאמן כרגע.

הבעיה שלי היא אותה תפיסה ישנה על פיה רק מי שהיה מאמן בכיר בכדורגל הישראלי מקבל את הנבחרת.

אימפריות נופלות לאט, דן תורן שר את זה פעם מצוין. אבל לפעמים הן גם יודעות לעשות התרסקות מהירה יותר ואת זה מכבי חיפה הוכיחה לנו בשנים האחרונות בצורה מצוינת.

שלא תטעו ולו לרגע, אינני מאשים את המאמן הלאומי, במקרה הזה מדובר באלישע לוי, אבל מאז שהנבחרת העפילה למקסיקו 1970 התחלפו כבר 14 מאמנים וההצלחות לא הגיעו. איך מאמן, גדול או כושל ככל שיהיה, אמור לחשוב לטווח הארוך כשאין לו גיבוי לא מההתאחדות לכדורגל, לא מתקשורת הספורט וגם לא מקהל האוהדים שלו?

בגיליון יום רביעי של "ידיעות" ובאתר YNET התנהל ויכוח אם הנהלת הפועל ת"א צריכה למסור לאיגוד הכדורסל את שמות המתפרעים. אחד העיתונאים התנגד לכך בטענה שצעד כזה יגרום לכך שהאוהדים יכעסו על ההנהלה וזה מצב בעייתי לקבוצת אוהדים.

כדי להשוות בין המאמנים השונים ולראות מה אלישע לוי עשה שונה מהם, בדקתי את אופי העבודה של מאמני הנבחרת בשבעת הקמפיינים האחרונים, דרך חמישה פרמטרים שונים: הבדיקה יכולה להראות את תפיסת העולם של מאמני הנבחרת האחרונים. ונותנת אינדיקציה על דור השחקנים שהוביל את הנבחרת בתקופות שונות.

הייתי צריך לחשוב פעמיים. בעיניים שלי לא ירקתי לבאר ממנה שתיתי, אלא פשוט החזרתי לכם על חוסר ההערכה שהרגשתי. ביקום אחר, הייתי היום הכוכב הגדול של הפועל.

אלישע לוי יהיה חייב לקחת לפחות נקודה אחת באיטליה, לא כי זה ישנה משהו, אנחנו כבר לא נעלה לשלב הפלייאוף וככל הנראה שעדיין נישאר במקום הרביעי, אבל זוהי ההזדמנות האחרונה של אלישע לוי להוכיח שהוא ראוי לקמפיין נוסף.

לצערי, לא אוכל לתת לכם דוגמא של מאמן מנבחרת ישראל מחייך. אולי גוטמן אחרי ההגרלה ההיא אז. אין לנו הצלחות, אבל זימונים לא יכולים לבוא מהקבוצות ומהקהל, אלא מהאיש שמשלמים לו לקחת את ההחלטה הטובה ביותר לפי ראות עיניו