בסדרת הכתבות שהתחלנו בשבוע שעבר נסקור בכל פעם את המועמדות לאליפות בליגות השונות וניתן עוד דגש קטן על קבוצה/שחקן שכדאי לשים לב אליהם. בסוף כל כתבה נהמר על הקבוצה שתזכה באליפות בסוף העונה (כל הנתונים הם במסגרת הליגות המקומיות בלבד!). בפרק הראשון בסדרה דיברנו על הליגה הצרפתית ובפרק השני נדבר על השכנה מארץ המגף – הליגה האיטלקית.

הפעם נחזור לעונת 2003-04, עם הדרבי המשוגע בסיבוב השני, שהוציא סופית את אינטר ממאבק האליפות והרחיק את יובנטוס מהתואר. 

"לפני שנים רשמתי לעצמי את כל המטרות שארצה להגשים בעתיד: הראשונה הייתה לשחק בסרייה א' עם קליארי, והשנייה - ללבוש את החולצה של אינטר".

חוזרים אחרי הפסקה קצרה עם יום ראשון הגדול בסימן סיכסוכים מקומיים - הקרב ההיסטורי של הולנד, דרבי ד'איטליה, דרבי גם באיסטנבול, היריבות הגדולות בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי, ודרבי קונגולזי באליפות האומות האפריקאיות

בואו ננסה להיכנס לכמה מהסיפורים מאחורי ההישגים ואולי נצליח לנתח איך הגיע המאמן להיות אחת מהדמויות המצליחות, אך גם השנויות במחלוקת בקרב חובבי הכדורגל.

איך ההצלחה של שון וייסמן בוולפסברגר מעידה על כישלון חוק החריגים בנוער, למה יורגן קלופ הוא הפנים של האליפות ההיסטורית של ליברפול, ואיך ההעברה של אשרף חכימי לאינטר מבשרת על שינוי מגמה בכדורגל העולמי.

במועדון היו בטוחים שעצם העובדה שהם ריאל מדריד תספיק בשביל לגרום לחכימי להישאר. במשך הרבה שנים זה כנראה היה עובד, אבל הכדורגל השתנה.

רצפים ודומיננטיות זה משהו שקיים בכדורגל הרבה זמן, אז יצאתי לבדוק על הקבוצות שהצליחו לשבור את ההגמוניה של קבוצה אחרת

רוכים הבאים לאיטליה, שהמציאות החדשה שנוצרה בה היא אולי הקשה ביותר שחוותה מיום הקמתה. אלא שלפני התפרצות נגיף הקורונה, גם הכדורגל בארץ המגף נכנס למין מציאות חדשה בה יובנטוס היא לא השליטה הבלתי מעורערת בצמרת הטבלה. אינטר של אנטוניו קונטה ולאציו של סימונה אינזאגי, נכנסו בכל הכוח למרוץ האליפות שנקטע במחזור ה-26 והוכיחו ש"לגברת הזקנה" יש אלטרנטיבה בדרך ל-"סקודטו".

פרק 3 יעסוק באינטר ובבאיירן מינכן, שתי הקבוצות המוצלחות ביותר של עונת 2009-10, שעשו שתיהן חלון העברות מדהים באותו הקיץ.