מתישהו בין הקיורטוש לגלידה, בין הפילזנר לסטרופרמן, קופץ לי מול העיניים אדון ברנרדו סילבה, ואני מאבד את זה ומשחרר קללה עסיסית. הבת שלי, שזוכרת שמתישהו אנחנו אמורים לראות משחק של ליברפול, שואלת בשיא התמימות האם ליברפול הפסידה. אני עונה שלא ואומר בלב שכן.

שימה כבדה הוטלה עלי - לכתוב את הטור ולהיכנס לנעליו הגדולות של המאסטרו שנמצא בחופשה. מתנחם בעובדה שעומר הבן שלי עוזר במציאת נתונים מעניינים, אני מוטרד באופן שווה מהמשימה הכבדה שלי ושל השחקנים באדום.

צ'מפיונס, ערב ראשון של רבע הגמר / כדורגל מרהיב, חבל שנגמר /

כשהשידור עובר לאנפילד מצבי הנפשי נע בין מתח בלתי נסבל אחרי הניצחון של סיטי לרוגע ושקט כי אני סומך על השחקנים שלנו.

האם העובדה שפלייאוף ה-NBA נפתח ביחד עם העונה האחרונה של "משחקי הכס" היא מקרית? מה פתאום!! ברור שזה לא מקרי.

ערב כזה מטורף ומתוח שבו משחק צ'מפיונס קריטי מתחיל בדיוק כשנסגרות הקלפיות ונפתחו המדגמים, מחייב פואמה:

לסטרלינג יש מערכת יחסים מורכבת עם התקשורת הבריטית, וביחוד עם הצהובון "סאן", שמקפיד לתקוף אותו מזה ארבע שנים. הם מפרסמים עליו ידיעות שליליות המתייחסות לאורח חייו וליכולותיו הכלכליות, בכמות חריגה לעומת שחקנים אחרים.

כדורגל ביום שישי בערב הוא מעין יצור כלאיים מוזר שכזה. אירוע שמתרחש לא בזמנו, שלא בהקשר הרגיל שלו, שמנותק מהשגרה המוכרת והרגילה. כנראה שגם עבור קלופ מדובר באירוע שכזה והוא מחליט להעלות את קייטה בהרכב הפותח, לראשונה מזה זמן רב.

משחק דרמטי שאולי לא היה בו כדורגל גדול, אבל היה בו הכל.

בדרך למגרש דילגתי ברדיו בין ההקלטות של מאיר איינשטיין מהניצחון הגדול על צרפת לבין הריקוד על דמו של הרצוג ע"י פרשני הכדורגל של רדיו חיפה שמלאים בביקורת על ההרכב, השיטה וכל מה שקשור לצוות האימון והניהול האוסטרי. אני כל כך רוצה שנצליח היום רק בשביל לסתום להם את הפה.