בשנים האחרונות מרגיש לי שקורה משהו מאוד מוזר בליגה שהייתה לשם שני לאפור והגנתי. לאט לאט ומעונה לעונה הציצו עוד ועוד ניצנים של התקפה, של מאמנים שדוגלים ב"התקפה זו ההגנה הטובה ביותר", ומשנה לשנה הליגה האיטלקית עלתה בטבלת הליגות עם הכי הרבה שערים.

לאחר ההפסד המשפיל לאטאלנטה 0-5, אחד מהגדולים והכואבים שידעה הקבוצה אי פעם, עלתה בי מחשבה לכתוב את הטור הנוכחי, שללא ספק מסמן שמילאן הגדולה כבר איננה מזמן, ומה שנשאר לנו ממנה זה רק השם.

בתקופה בת שש העונות שלו באיטליה עד כה, גילינו דבר מרתק על היגוואין, את הלב שלו

החודש האחרון היה מהטובים ביותר בקריירה של פאולו דיבאלה, ולא רק בגלל יום הולדתו ב-15 לחודש. השחקן, שחווה עונת נפל בעונה הקודמת תחת מסימיליאנו אלגרי והיה עם רגל וחצי מחוץ למועדון בקיץ, חזר לפרוח ולככב ביובה תחת מאוריציו סארי. אבל מה בדיוק קרה שם?

לא לפני שכל האוהדים והשחקנים נפרדים ממנו בסטאנדינג אוביישן מרשים. הנסיך לקח את הזמן, נהנה מהרגע ונפרד מהקהל כמו שצריך לפני שתפס את מקומו על הספסל. הקהל, שלא ממש רצה לסיים את האגדה הזאת, המשיך להריע לדל פיירו, והוא מצידו נעמד פעם אחר פעם כדי להודות להם על התמיכה בו. כעבור חמש דקות בהן הקהל ממשיך להתרכז יותר בנסיך ופחות בגברת הזקנה, קרה הדבר שלא נראה מעולם על מגרש הכדורגל.

כבר שנתיים שהקבוצה לא נמצאת בשליטתו של סילביו ברלוסקוני ומצבה הופך לאנוש יותר כשעתיד ורוד לא נראה ברקע. אומרים על כדורגל שהוא ה"אהבה שלעולם לא תבגוד בך" ולכן החלטתי לשלוח מכתב פיקטיבי למילאן הגדולה, בתקווה שתחזור.

האם קליארי בדרך להיות אטאלנטה החדשה של הליגה?

אני כבר המון שנים אוהד את אינטר. זה התחיל בעיקר בגלל שהאח הגדול שלי אוהד יובנטוס והייתי חייב למצוא קבוצה אחרת לאהוד, אחרת כמות הריבים בבית יורדת ואין על מה לדבר, לפחות בגילאים היותר צעירים.

השחקנים מתים עליו, האוהדים מאוהבים כבר מ-1999 והעיתונאים מחכים לריאיון שלו כדי לספק ציטוטים.

אחרי שהסריה A נפתחה בשבוע שעבר עם כמה משחקים מעניינים, במחזור השני אנחנו מקבלים את המשחק הגדול הראשון של העונה. נאפולי-מילאן!