בן חיים הוא מסוג השחקנים שאתה מאוהב בהם כשהם משחקים עבורך ושונא אותם שנאה חסרת פשרות כשהוא משחק נגדך וזה חלק מהקסם שלו.

בכל רחבי אירופה וביתר העולם כבר מזמן התקדמו למשחקים טקטיים ומאורגנים. יותר קבוצות, גדולות וגם קטנות, משחקות בצורה מאורגנת וטקטית. בליגה המקומית שלנו, רואים את המשמעת הטקטית רק במכבי תל אביב מאז הגעת ג'ורדי קרויף ובהפועל באר שבע של ברק בכר

בן חיים, גם בגילו, נראה כמו המודל של הבלם שאנחנו רוצים לראות משאר הבלמים שלנו בליגה - חסון, קשוח וגוף שנראה שעובדים עליו גם בשעות שאחרי האימונים הקבוצתיים.

בסופו של דבר הגיעו קבוצות ראויות. קשה להמר נגד מי מהן כי כל אחת מסוגלת לנצח את השנייה ביום נתון.

בפרק 42 סיכמנו את העונה בליגת העל במבנה אחיד – ציון לעונה, נקודות האור, נקודות לשיפור והימור על שנה הבאה, זהו החלק הראשון.

אין זה פלא שהמאמן האחרון שמרבית אוהדי הצהובים זוכרים בערגה של ממש הוא פאולו סוזה. לכל אורך העונה שהפורטוגלי העביר על הקווים בבלומפילד, קרויף הקפיד להתגאות בהעדפה שלו למאמנים שהיו שחקני עבר משמעותיים, ומי כמו סוזה, שהספיק לעבור ביובנטוס ובדורטמונד, ענה להגדרה.

הפועל ב"ש לקחה אליפות כבר בינואר, בית"ר עם הרכב תלאים מצליחה לסיים במקום השלישי, מכבי חיפה עם כל הכסף שוברת שיאי כישלון, הפועל ת"א יורדת ליגה ובני יהודה עם משחק בונקר לוקחת גביע. הכדורגל הישראלי בבעיה גדולה שרק מחריפה

זאת הייתה עונה מאתגרת, ארוכה ולא קלה בכלל. שעות הצפייה הרבות בכדורגל ישראלי יכולות לגרום לאדם לאבד את שפיותו. למזלי אם הייתי שפוי, לא הייתי רואה כדורגל ישראלי כבר 30 שנים

מה שעבר על מכבי מקיץ 2016 ועד פאתי קיץ 2017, הוא לא פחות מסחרור של איבוד עשתונות, שלא רק הביא את מכבי ת"א לנקודת ההתחלה, דהיינו טרם הבאתם של קרויף ושלישיית גרסיה, אלא אפילו עד לימי נמני ואיווניר העליזים והזכורים לשמצה

את המצב הנוכחי, אפילו הפסימיים באוהדי מכבי ת"א לא הצליחו לחזות. שנה שנייה ברציפות שהקבוצה העשירה ביותר בארץ, זו שלא מפסיקים להחמיא לה, תסיים בלי שום תואר