מבלי שנשים לב, ליגת הבורסה מגיעה למאני טיים של העונה ואין משחק גדול, מפואר, עוצמתי כמו הדרבי התל אביבי כשהפלייאוף נמצא כבר מעבר לפינה.

כדי לנסות ולנתח מה עובר לחוגג בראש, צריך להבין מיהו משה חוגג. לעניות דעתי, הבעלים של בית"ר מנסה לשים לכדורגל הישראלי את המציאות בפנים

הניצחון נותר אדום בגלל פרמטר אחד פשוט לו בית"ר מתקשה למצוא פיתרון מתחילת העונה ושמו: מודעות עצמית.

כולם מדברים על ריאל מדריד הלבנה והאסתטית, על אתלטיקו מדריד הלוחמנית, אך בבירה הספרדית ישנה קבוצה נוספת, שלא עונה על הנורמות שלהן הורגלנו מהעיר התוססת. היא לא כל כך יפה, מעט רחוקה ממרכז העיר והכדורגל שלה רחוק מלהיות נוצץ. חטאפה קלוב דה פוטבול, הקבוצה הספרדית הכי לא ספרדית שיש.

קללותיי (ההפך של ברכותיי, לא?) להפועל כפר סבא על שניצחו אותנו (מכבי חיפה) בדקה ה-96 בשבת שעברה, ברכותיי להם על שניצחו אחר כך את בית"ר ירושלים. השבוע האחרון של הירוקים מהשרון, היויו של ליגת העל (10 ירידות לליגת המשנה - הכי הרבה בהיסטוריה), היה מהטובים בתולדותיה, או לפחות מהטובים בשנים האחרונות.

אני אוהד הפועל באר-שבע הרבה שנים, משהו כמו 23. סה"כ היה כיף, השאיפה הייתה תמיד או לטווח הקצר – לעבור עוד שלב בגביע, לא להתבזות מול אחת הגדולות, או להימנע מירידת ליגה.

החלטתי להביט לאחור ולבנות את הרכב החלומות של בית"ר, כזה המורכב משלל הכוכבים שעזבו אותה במהלך העשור האחרון.

איתי את המשחק ביחד עם חבר, והוא אמר שמי יודע איך המשחק היה נראה בלי השער הראשון המהיר של נטע לביא. אז עניתי לו מהמותן: "ככה זה מכבי חיפה העונה, או שהיא כובשת אפס, או שלוש."

אחרי הפסטיבל המביך של יואב כץ בכל ערוץ ספורט ותחנת רדיו, ואחרי 5 הפסדים ב-7 משחקים האחרונים בליגה, מאוד הפתיע אותי הטלפון של הבן הגדול שלי ביום שישי - ״אבא, מחר אני רוצה לבוא איתך למשחק בבלומפילד״ וזה אחרי שהוא הצהיר לא מזמן שהוא לא מגיע יותר העונה

אין לי כוונה לדבר הפעם על סטטיסטיקה משמימה, אלא רק על מספר דברים שחסרים לי השנה במאבקי התחתית, הלא ממש לוהטים בליגת העל. בואו נצא לדרך.