לאו מסי הוא קורבן. הוא אומנם חי חיי מותרות, חיים של כסף בלתי נגמר, של מסיבות וקריאות התפעלות, של איפה הוא ואיפה רונאלדו, של לא היה ולא יהיה כמוהו. ועדיין ליאו מסי הוא קורבן. קורבן של מאיגרא רמא לבירה עמיקתא.

בשבועות האחרונים פואנלברדה עומדת במרכזה של אחת הפרשיות הגדולות ביותר בכדורגל הספרדי בשנים האחרונות, כזאת שמאיימת לקרוע אותו מבפנים.

בגמר ליגת האלופות בין ריאל מדריד לאתלטיקו מדריד ב-2015/2016, התקרב הבועט הראשון של הבלאנקוס אל הנקודה הלבנה כאשר הוא מסובב את הכדור על אצבעו. הבועט היה לוקאס ואסקז שהוחזר בקיץ 2015 למדריד בעבור מיליון יורו מאספניול. הכדור נכנס אל השער, כמו יתר בעיטות העונשין של הלבנים אשר זכו בגביע. שנתיים לאחר מכן ישלים ואסקז שלוש זכיות רצופות במפעל הנכסף, אך ללא כל דקת משחק בגמרים הבאים. בגמר נגד ליברפול חימם את הספסל, ושנה קודם לכן נגד יובנטוס צפה בקבוצה מהיציע - מסלול שמסמל את הנסיגה במעמדו.

חילופי משמרות? האם האליפות של ריאל מדריד נתנה את האות להעברת השרביט בין ברצלונה לבלאנקוס?

חוכמת ההמונים עושה יופי של עבודה בלהעריך שחקנים, חוץ מבמקרה של שחקן אחד: קארים בנזמה.

היציעים הריקים מאוהדים והספסל הקצר יחסית של הבלאנקוס, הפנו את הזרקור לוולשי, שהחליט לתת שואו ולא לאכזב את הכתבים והצלמים. הוולשי, שאינו נראה מתעניין במשחק, פעם יושב כאשר מסכה מכסה את פניו, פעם אחרת מחזיק בידיו משקפת ותר אחרי דבר מה מחוץ למגרש, יש שיגידו מחפש את מגרש הגולף הקרוב או את קבוצתו הבאה.

עד כמה רעה נוריץ' הנוכחית, לפחות מבחינת צבירת נקודות, לעומת יורדות אחרות בהיסטוריה של הפרמייר ליג. נכון, העונה עוד לא הסתיימה (5 מחזורים נותרו בעת כתיבת שורות אלה, כשנוריץ' 7 נקודות מתחת לקו האדום), אבל קצב צבירת הנקודות לא מעודד.

כשמסתכלים השנה על ריאל מדריד ובמיוחד על חוליית ההגנה שלה ועל כמות הכיבושים שלה, מבינים היטב את הכותרת - 23 שערי ליגה כבשו שחקני ההגנה והקישור האחורי של הבלאנקוס. מספר יוצא דופן.

במועדון היו בטוחים שעצם העובדה שהם ריאל מדריד תספיק בשביל לגרום לחכימי להישאר. במשך הרבה שנים זה כנראה היה עובד, אבל הכדורגל השתנה.

אחרי אינספור ספקולציות זה הפך השבוע לרשמי - פיאניץ׳ לבארסה וארתור ליובה. דיברו הרבה על השיקולים הכלכליים למהלך הזה, אך אני אנסה להציג לכם את החסרונות והיתרונות המקצועיים בהעברה עבור כל אחת מהקבוצות.