היציעים הריקים מאוהדים והספסל הקצר יחסית של הבלאנקוס, הפנו את הזרקור לוולשי, שהחליט לתת שואו ולא לאכזב את הכתבים והצלמים. הוולשי, שאינו נראה מתעניין במשחק, פעם יושב כאשר מסכה מכסה את פניו, פעם אחרת מחזיק בידיו משקפת ותר אחרי דבר מה מחוץ למגרש, יש שיגידו מחפש את מגרש הגולף הקרוב או את קבוצתו הבאה.

עד כמה רעה נוריץ' הנוכחית, לפחות מבחינת צבירת נקודות, לעומת יורדות אחרות בהיסטוריה של הפרמייר ליג. נכון, העונה עוד לא הסתיימה (5 מחזורים נותרו בעת כתיבת שורות אלה, כשנוריץ' 7 נקודות מתחת לקו האדום), אבל קצב צבירת הנקודות לא מעודד.

כשמסתכלים השנה על ריאל מדריד ובמיוחד על חוליית ההגנה שלה ועל כמות הכיבושים שלה, מבינים היטב את הכותרת - 23 שערי ליגה כבשו שחקני ההגנה והקישור האחורי של הבלאנקוס. מספר יוצא דופן.

במועדון היו בטוחים שעצם העובדה שהם ריאל מדריד תספיק בשביל לגרום לחכימי להישאר. במשך הרבה שנים זה כנראה היה עובד, אבל הכדורגל השתנה.

אחרי אינספור ספקולציות זה הפך השבוע לרשמי - פיאניץ׳ לבארסה וארתור ליובה. דיברו הרבה על השיקולים הכלכליים למהלך הזה, אך אני אנסה להציג לכם את החסרונות והיתרונות המקצועיים בהעברה עבור כל אחת מהקבוצות.

כשברצלונה וריאל קרובות זו לזו מאוד אי אפשר שלא להיזכר באחת העונות המטורפות אי פעם בכדורגל האירופאי, עונת 2006/07 בליגה הספרדית. הנה הסיפור שלה.

החתמתו של הזאר, לעת עתה לפחות, נכשלה בענק, לאחר שהבלגי כבש שער בודד לאורך כל העונה והחמיץ משחקים רבים. אז איפה בעצם הכל השתבש והאם הזאר הוא האשם היחיד בסיפור?

בטור הזה אני אנסה להסביר מה לא עובד בשיטה של סטיין, אני אתעלם מגורמים שלא בשליטתו (פציעות, למשל) ואתייחס רק לשיטת המשחק של המאמן.

קבוצות רבות ברחבי היבשת לא מתכוונות להתנהל בקלות ראש בכל הנוגע להיבט הפיננסי לאור המשבר שנוצר. אחת מהן היא ריאל מדריד.

הימים ימי בצורת של גולים אז הראש נודד לשערים, ולשחקנים שהבקיעו הרבה מהם, ואז גם לתהיות אם יש אחרים שיכולים לנשל את מלכי השערים של כל הזמנים בליגות שונות ממקומם.