לכבוד אחת העונות המטורפות והדרמטיות בתולדות ליגת האלופות (יש שיגידו הגדולה ביותר), החלטתי לחזור אחורה בזמן ולדרג את המועדונים הגדולים בתולדות המפעל, החל מהקמתו ב-1955 ועד היום.

קו הסיום של הליגות באירופה נראה חזק וברור כבר בסוף אפריל. על מה יש לשחק? המון. בורכנו השנה בשני מאבקי אליפות אדירים שאולי ילכו לפוטו פיניש, לא מעט כרטיסי ליגת האלופות (והכסף שנלווה אליהם) לריב עליהם וכמובן, איך אפשר בלי קצת מאבקי ירידה.

מאז צירופם של צמד הצעירים הכשרוניים לוקאס פאקטה וקשישטוף פיונטק בחלון ההעברות של ינואר, הרוסונרי משיגים ניצחונות מרשימים לצד כדורגל מרהיב, ומשיבים את האש ליציעי הסן סירו.

הדירוג כולל מספר קבוצות שהרשימו מאוד במשחקי האלופות השבוע, אחרות שישחקו באמצע השבוע הבא ואחת שצפויה להבטיח בקרוב את מקומה במפעל הבכיר של אירופה בעונה הבאה.

את השינוי שעברו השדים האדומים בחרתי להמשיל לשיפוץ של האוטובוס הרעוע, אותו אוטובוס שהיה מזוהה כל כך עם הקבוצה של מוריניו, והפיכתו לרכב ספורט יוקרתי, כזה שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים ומותיר אבק לכל הרכבים האחרים.

הכדורגל הלוקסמבורגי עשה התקדמות משמעותית, והתוצאות באירופה נראות בהתאם, הן של הקבוצות והן של הנבחרת. לוקסמבורג כבר איננה רק מדינה של כדורגלנים חובבים

אוונס ניחן ביכולות אתלטיות טובות; הוא מהיר מאוד, זריז, ופיזי יחסית לגודלו. הטכניקה שלו עוזרת לו להתגבר די בקלות על המגנים מולם הוא מתמודד בליגה הפינית.

בזמן שהמדינה מארחת את המונדיאל וחנכה אצטדיוני ענק מפוארים, מועדוני הכדורגל במחוזות סובלים ולא זוכים לתמיכה מאלה שהבטיחו לסייע להן

לאורך ההיסטוריה של הכדורגל האירופי מאמנים התקשו לזכות בתואר מספר רב של פעמים ובטבלת הזכיות ניתן להיווכח שיש רק שני מאמנים שזכו יותר מפעמיים בליגת האלופות.

בישראל כמו בישראל, מצד אחד מבקשים להעלות את רמת המקצוענות של הענף האהוב ביותר ומצד שני ממשיכים לבקר דרכי התנהלות שנהוגים בכל רחבי העולם.