דמיינו לכם חלוץ עם 347 שערים בקריירה. הנתון הזה לבד מרשים כשלעצמו, אבל מה אם הוא כבש מעל 100 שערים בשתי ליגות שונות כשכל אחת מהן נמנית על הליגות החזקות באירופה? ומה אם הוא היה שובר את שיא הכיבושים לעונה באחת מהן? כל אלה נתונים מרשימים מאוד שבוודאי היו הופכים את חלוץ למוערך מאוד, לא? אז זהו, שלא תמיד.

השבוע דווח כי היחידה למניעת אלימות בספורט תיסגר מפאת היעדר תקציב. היחידה, מיזם משותף של גלעד ארדן השר לביטחון פנים ומירי רגב שרת התרבות והספורט דאז, שהוקמה בעקבות המלצות דוח מבקר המדינה (2015) לצמצום ומניעת אלימות בספורט, פעלה בעיקר במגרשי הכדורגל והכדורסל והישגיה נותרו עלומים עד היום. 

בשנים האחרונות מרגיש לי שקורה משהו מאוד מוזר בליגה שהייתה לשם שני לאפור והגנתי. לאט לאט ומעונה לעונה הציצו עוד ועוד ניצנים של התקפה, של מאמנים שדוגלים ב"התקפה זו ההגנה הטובה ביותר", ומשנה לשנה הליגה האיטלקית עלתה בטבלת הליגות עם הכי הרבה שערים.

שתי הקבוצות הללו חוות שנים מזעזעות וההקבלה ביניהן מתבקשת. למעשה שתי הקבוצות מתנהלות באותו סגנון - שתיהן עם זכייה אחרונה באליפות ב 2011, עבור שתיהן התואר האחרון היה גביע ב 2016 (מכבי חיפה בגביע המדינה, מילאן בסופר קאפ האיטלקי), שתיהן רוצות לעבור מהפכה בקיץ ולפנות לניהול חדש (מכבי חיפה עם ברק בכר, מילאן עם ראלף רנגניק), פשוט עקב לצד אגודל.

לא מעט אנשי מקצוע לא ראויים עברו בתפקיד המאמן במילאן מאז זו ירדה מגדולתה. את העונה הבאה הם יפתחו בידיעה שהפעם זה זה – ראלף ראגניק הוא המאמן המנוסה ביותר שמילאן יכלה להביא ואחד שידוע ביכולת שלו להוציא את המיטב מכל קבוצה שהוא מגיע אליה, והמיטב הוא בדרך כלל הרבה יותר ממה שמצפים.

הימים ימי בצורת של גולים אז הראש נודד לשערים, ולשחקנים שהבקיעו הרבה מהם, ואז גם לתהיות אם יש אחרים שיכולים לנשל את מלכי השערים של כל הזמנים בליגות שונות ממקומם.

רוכים הבאים לאיטליה, שהמציאות החדשה שנוצרה בה היא אולי הקשה ביותר שחוותה מיום הקמתה. אלא שלפני התפרצות נגיף הקורונה, גם הכדורגל בארץ המגף נכנס למין מציאות חדשה בה יובנטוס היא לא השליטה הבלתי מעורערת בצמרת הטבלה. אינטר של אנטוניו קונטה ולאציו של סימונה אינזאגי, נכנסו בכל הכוח למרוץ האליפות שנקטע במחזור ה-26 והוכיחו ש"לגברת הזקנה" יש אלטרנטיבה בדרך ל-"סקודטו".

לכבוד יום הזיכרון לשואה ולגבורה, נחלוק כבוד לאחד מהיהודים הכי גדולים בתולדות הכדורגל העולמי ומי שהיה חלק מיסודות הכדורגל האיטלקי - ארפד וייס. וייס החזיק בקריירה בינלאומית כשחקן כאשר שיחק בהונגריה, צ'כוסלובקיה ואיטליה, אך קריירת האימון שלו היא שהותירה חותם עד היום.

הקבוצה של ג׳יאן פיירו גספריני היא כנראה האהובה עליי ביותר מחוץ לגבולות ישראל וללא ספק המלהיבה ביותר באירופה העונה. היא אמנם מאוד מאוד לא מאוזנת ומתמקדת בעיקר בפן ההתקפי, אך דווקא זה מה שהופך אותה למהנה לצפייה הרבה יותר.

את קריירת המשחק שלו החל מריו מנדז'וקיץ' דווקא בגרמניה, לשם נמלטה משפחתו ממלחמת האזרחים ביוגוסלביה. אביו העביר את מרבית זמנו הפנוי במגרש, בשלב מסוים מריו הקטן הצטרף אליו