לא מעט אנשי מקצוע לא ראויים עברו בתפקיד המאמן במילאן מאז זו ירדה מגדולתה. מאז פיטוריו של מקס אלגרי, שהספיק לזכות בלא מעט אליפויות במדי יובנטוס, עברו במועדון ממילאנו מאורו טצוטי, קלרנס סיידורף, פיפו אינזאגי, סיניסה מיכאילוביץ', כריסטיאן ברוקי, ויצ'נזו מונטלה, גנארו גאטוסו, מארקו ג'יאמפאולו וסטפנו פיולי שמאמן אותה עד היום. השמות האלו גרמו לייאוש בקרב אוהדי מילאן שראו מאמנים חלשים שמנסים ללא הצלחה להשתלט על קבוצה חלשה שהם עצמם בנו. את העונה הבאה הם יפתחו בידיעה שהפעם זה זה – ראלף ראגניק הוא המאמן המנוסה ביותר שמילאן יכלה להביא ואחד שידוע ביכולת שלו להוציא את המיטב מכל קבוצה שהוא מגיע אליה, והמיטב הוא בדרך כלל הרבה יותר ממה שמצפים.
על אף גילו המבוגר יחסית ודימוי הפרופסור שיצא לו, ראגניק נחשב לאהוד ע"י השחקנים עימם הוא עובד. מבחינה מקצועית, הוא נחשב למודל והמחנך של יורגן קלופ, תומאס טוכל ויוליאן נגלסמן שהושפעו רבות מהסגנון שלו, שידוע כהתקפי מוחץ. ראגניק נוטה לבנות קבוצות קבוצתיות שמסתמכות על טקטיקה ושיטה שמתווה המאמן ולא על יכולות אישיות של כוכב כשבנוסף לכך הוא נחשב מומחה ברכש, בפרט רכש שמגיע תוך תשלום של סכום זעום לעומת התפוקה שמקבלים משחקן הרכש. המומחיות שלו ברכישת שחקנים שפורצים לראשונה תחתיו היא אבסולוטית.
חלק מהרכישות של ראגניק היו קרלוס אדוארדו, שהגיע אל הופנהיים מברזיל ופרח בה תמורת סכום של 7 מיליון אירו, ראפיניה המגן, שנרכש ע"י ראגניק בתקופתו בשאלקה תמורת סכום של 5 מיליון אירו בלבד, צ'ינדו אובאסי, שנרכש על-ידו בהופנהיים תמורת 5 מיליון אירו בלבד וזה לא הכל, אלא רק ההתחלה. ראגניק היה זה שרכש את רוברטו פירמינו מהליגה השנייה בברזיל תמורת 4 מיליון אירו אל הופנהיים ותמורת סכום זהה רכש את סאדיו מאנה ממץ אל רד בול זלצבורג, שם מאנה פרץ לראשונה. זאת גדולה מסוג אחד להצליח למשוך שחקן שכבר פרץ ולקחת אותו אל הרמה הבאה, אבל זאת גדולה מסוג אחר להיות זה שנותן לשחקנים לפרוץ אצלך בפעם הראשונה, ובמקרה של ראגניק נראה שכולם מצליחים אצלו.
במקרה של ראגניק, לא רק שכולם מצליחים אצלו, אלא שגם הוא מצליח אצל כולם ולאורך זמן. הקריירה של ראגניק בבונדסליגה התחילה בשתי קדנציות בינוניות בשטוטגרט ובהאנובר. בקדנציה הבאה שלו, ראגניק הצליח להצעיד את שאלקה למקום השני ולליגת האלופות ושם כבר עלה לגדולה. זה לא מנע ממנו להחליט שהוא יורד שתי ליגות כדי להקים את פרויקט הופנהיים של דיטמר הופ. ראגניק בנה את היסודות למועדון שיתקע יתד בליגה הגרמנית הראשונה, יגדל שחקנים מוכשרים וישחק בליגת האלופות.
לאחר שזעם על הנהלת הופנהיים בעקבות מכירתו של לואיס גוסטבו בניגוד להסכמתו, חזר ראגניק לשאלקה והוביל אותה להישג שיא של חצי גמר ליגת האלופות. לאחר עונה בלבד יצא ראגניק לפרישה רפואית בהמלצת רופאיו ולאחר מנוחה בת שנה מונה לתפקיד המנהל הספורטיבי בר.ב. זלצבורג ור.ב. לייפציג והחל להיות הפנים של הפרויקט של רד בול, כשקבוצת הדגל שלו, לייפציג, הפכה למעשה להצלחה הגדולה ביותר בקריירה של ראגניק שקידם אותה במו ידיו מהליגה הרביעית לדבר שהכי מאיים על ההגמוניה של באיירן מינכן, כולל שתי קדנציות כמאמן בין לבין. תדמיינו את כל אתגרי המנג'ר הקשים – ראגניק עשה את זה באמת.
עכשיו, קחו את כל זה, תוסיפו לזה מועדון פאר כמו מילאן ותקציב שיהיה ככל הנראה גדול מזה שקיבל בלייפציג. ראיתם איזה קסמים עשה האיש עד עכשיו – לא תאמינו שהוא יהיה זה שיחזיר את מילאן לגדולה?
