שלוש בראש - מרקו בלבול, ליאו מסי, ברונו לאז'י - סיכום שבועי עולמי

אחרי אינספור ספקולציות זה הפך השבוע לרשמי - פיאניץ׳ לבארסה וארתור ליובה. דיברו הרבה על השיקולים הכלכליים למהלך הזה, אך אני אנסה להציג לכם את החסרונות והיתרונות המקצועיים בהעברה עבור כל אחת מהקבוצות.

כמו הרבה ויכוחים שקשורים לרונאלדו גם הויכוח הזה הפך די מהר למתיש לגמרי עם טיעונים כמו "הוא פחדן", "אכפת לו רק מהאגו של עצמו" ו"הוא רק רוצה את תמונת הניצחון" שעפו לאוויר. אבל האמת שהבעיה של סידור בועטים היא בעיה מעניינת, רק צריך לבוא אליה מכיוון יותר טקטי ולוגי, כמו למשל להשתמש בתורת המשחקים.

לא ברור עדיין אם תתחדש העונה של ליגת האלופות, אבל יש אנשים מסוימים שחייבים לזכות בה לפחות פעם אחת עד סוף הקריירה. אצל רובם אפשר לומר עוד פעם אחת.

רוכים הבאים לאיטליה, שהמציאות החדשה שנוצרה בה היא אולי הקשה ביותר שחוותה מיום הקמתה. אלא שלפני התפרצות נגיף הקורונה, גם הכדורגל בארץ המגף נכנס למין מציאות חדשה בה יובנטוס היא לא השליטה הבלתי מעורערת בצמרת הטבלה. אינטר של אנטוניו קונטה ולאציו של סימונה אינזאגי, נכנסו בכל הכוח למרוץ האליפות שנקטע במחזור ה-26 והוכיחו ש"לגברת הזקנה" יש אלטרנטיבה בדרך ל-"סקודטו".

את קריירת המשחק שלו החל מריו מנדז'וקיץ' דווקא בגרמניה, לשם נמלטה משפחתו ממלחמת האזרחים ביוגוסלביה. אביו העביר את מרבית זמנו הפנוי במגרש, בשלב מסוים מריו הקטן הצטרף אליו

בשבת האחרונה, ה-8 לפברואר, התחלתי לחשוב על השוואה מעניינת - יובנטוס וג'ון ג'ונס

דווקא בעשור שבו פולחן האישיות ליחידים הפך לעניין המרכזי בכדורגל, נראה שקצת שכחנו מהשלם, שאולי לא תמיד היה גדול מסך חלקיו, אבל בסופו של דבר הוא הפסיד וניצח, ולאו דווקא שחקנים יחידים. אז הנה לפניכם רשימת עשרת הקבוצות הטובות של העשור האחרון:

עצם העזיבה של איטליה היא המעשה הרציונלי והנכון שקן עשה עבור הקריירה שלו, אך מנגד מעבר דווקא לליגה הטובה בעולם מכל הבחינות היה מוקדם מדי. חלוץ לגיטימי לפרמייר ליג הוא כזה שמסוגל להעמיד מספרים בכל משחק, מצליח לעמוד בקצב הפיזי והמהיר של הליגה ומצליח בו בעת גם לתרום מהספסל בעת הצורך וגם לשנות את המשחק.

בתקופה בת שש העונות שלו באיטליה עד כה, גילינו דבר מרתק על היגוואין, את הלב שלו