אז איך היה העשור האחרון מבחינתי? מי שהתעניין קצת בכדורגל בעשור האחרון יודע כבר שאין צורך אפילו לקרוא את ההמשך כדי לדעת שהיה לי חרא של עשור, אבל עדיין, בואו נצלול קצת לעומקי הדכדוך

לא ריאלי שהצעדים שאציע כאן יעברו תחת מבנה ההנהלה הנוכחי, אולי לא אף תחת הבעלים הנוכחי, אך אלה דברים נחוצים בשביל לצאת לדרך חדשה, דרך חזרה לטופ.

מי שקורא את הטורים שלי יודע שאני מעריץ את איביץ', מוחל לו על שטויות וטעויות ושם בו את מבטחי.. אבל די! הקרדיט אזל היום

אחרי שבטור הקודם דירגנו את מקומות 10-6, קבלו במחיאות כפיים סוערות את חמשת המקומות הראשונים במצעד ההפתעות הגדולות של הכדורגל הישראלי בעשור האחרון

הַקְּבוּצוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּלִיגַת הָעַל קִבְּלוּ כָּל אַחַת בָּלוֹן בְּצִבְעָן. קָפְצוּ הָאוֹהֲדִים בְּשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן- לְכָל קְבוּצָה עַכְשָׁו יֵשׁ בָּלוֹן!

המשחק של אתמול טרף את הקלפים של מי שעד לא מזמן היה שחקן הפוקר הטוב ביותר בארץ.

קראתי את הכתבה של מיכל צורן ב"טיים אאוט" על התנהגותם הברברית של אוהדי מכבי ת"א ולא יכולתי לעצור את עצמי מלפרוק את עצביי על המקלדת

בעשור החולף לא היו המון סינדרלות כאלה בכדורגל הישראלי, אבל עדיין היו כמה שהשיגו מעל ומעבר למצופה. אני מתכבד להגיש לכם כאן את רשימת 10 ההפתעות הגדולות בכדורגל הישראלי בעשור הזה. מתחילים ממקומות 6-10.

לא ממש הכרתי את אדגר דווידס, וזאת היתה חתיכת הפתעה., דווידס היה מדהים במרכז הקישור ביחד עם סיידורף, הוא לא הפסיק לרוץ, לחלץ כדורים, להיכנס לעומק.

בהמשך לחלק א' של "איזה הורה של ספורטאי אני" מובא חלק ב', הכולל את השאלות, התשובות והניתוחים שהיוו את הבסיס לחלק א'.