כשנקבע תאריך החזרה מהפגרה, התפללנו – אוהדי יונייטד – שפרננדש ימשיך מהיכן שהתחיל, ושלפחות נראה סיומת חיובית לעונה. מה שכנראה לא מעט מאיתנו שכח זה שבזמן שהקורונה השביתה את הליגה, מרקוס ראשפורד החלים, וכמוהו גם אחד – פול פוגבה שמו

בתחילת השנה היה נדמה שטורפדו מוסקבה הולכת לסיים את העונה במקום הראשון בליגת המשנה ברוסיה. ולחזור לליגת העל, אבל אז באה הקורונה והתכניות נתקעו.

כדורגל ישראלי זה לא פורמט שבנוי לצפייה בטלויזיה. הוא פשוט לא מספיק מהיר, לא מספיק התקפי והוא בטח לא מספיק מהנה כדי שתשב מול המסך מרותק שעה וחצי.

החתמתו של הזאר, לעת עתה לפחות, נכשלה בענק, לאחר שהבלגי כבש שער בודד לאורך כל העונה והחמיץ משחקים רבים. אז איפה בעצם הכל השתבש והאם הזאר הוא האשם היחיד בסיפור?

לא בכל יום יוצא לך להשתגע משחקן צעיר שפורץ לחיינו בסערה, ואם הוא לא משחק בקבוצה שלך, אי אפשר לחשוד בך בהיעדר אובייקטיביות. זה המקרה: ארלינג הולאנד, עדיין לא בן 20, אבל הוא הסופר סטאר הבא של הכדורגל העולמי. חייבים להעיף מבט לעתיד ולשאול, לאן זה עוד יכול להתפתח?

אני לא יודע כמה מועדוני כדורגל פורקו והוקמו מחדש כל כך הרבה פעמים שכדאי שיירשמו בספר השיאים של גינס — אבל אין ספק שדינמו סנקט פטרבורג היא מועמדת רצינית.

שבר הקורונה הוא הזדמנות טובה לדעתי לחשוב מחדש על איך נראות ליגות הכדורגל באירופה ומכיוון שבסינית משבר והזדמנות זו אותה מילה, כך אומרים, ננסה לקחת את המשבר ולהפוך אותו למוצר שהם יוכלו להזמין.

ברק בכר אולי חולם לאמן את מכבי חיפה ולפי הידיעות בימים האחרונים הוא בסבירות רבה יכול להגשים את החלום בקרוב, אך עושה רושם שנוצרו כעת כל הסיבות שיהפכו את החלום הזה לסיוט עבורו.

בעידן הפוסט-מודרני של הספורט העולמי, לא פשוט להתרגש מאירועי הספורט. נכון, יש ניצחונות, הפסדים, זכיות, אכזבות, סנסציות, רגעי קסם, שיאים; אבל כל אלה פשוט רבים מדי, מציפים מדי.

סיום העסקתו של ווילי צ'ארלי רוטנשטיינר כמנהל הטכני של ההתאחדות יביא לפי הדיווחים לסיום הקדנציה של אנדי הרצוג בנבחרת. רציתי לסכם את הקדנציה של הרצוג בנבחרת ולהיפרד מהנבל שכמעט והפך לגיבור.