שתי הערות, לפני שנתחיל:

• עבדכם הנאמן הוא אוהד מנצ'סטר יונייטד.
• הטור נכתב אחרי משחק מול שפילד יונייטד, כך שנשמור את הדברים הבאים בפרופורציות.

בואו נזכר בטענות שהעלו (וכשאני אומר "העלו", אני מתכוון כמו שאני עשיתי בטור הזה) כנגד הקבוצה הזו. דיברנו על רכות בלתי נסבלת בהגנה, עליה מחפה המלך דויד. דיברנו על קישור חסר מעוף ורך בפני עצמו. ודיברנו כמובן על חוד קהה, שמלבד מרקוס ראשפורד, פשוט לא מגיע לעבודה. אני כמובן לא חוזר בי מהביקורת הזו. היא היתה מבוססת המציאות. מנצ'סטר היתה קבוצה שבירה, משעממת, כזו שגרמה לאוהדיה לשקול עקירת עיניים.

ב 30 לינואר הודיעה מנצ'סטר יונייטד על החתמתו של הקשר ברונו פרננדש. באווירה של הימים הנ"ל (נראה כאילו מדובר על לפני שנים…), היתה תקווה בליבנו, שלפחות הוא יעזור לקבוצה באתגר היצירתי שלה. אף שחקן ביונייטד (למעט ראשפורד) לא הצליח להראות פעולה חיובית וחכמה. וכשראשפורד הוא המוציא לפועל הכמעט בלעדי, זה בכלל נראה היה רע. ביקשנו כלי יצירתי בקישור וקיבלנו. מהרגע הראשון על הדשא, ברונו הראה למה שילמו עליו, ופתאום התחלנו לראות משחק לעומק. יונייטד החלה להתייצב ואז ראשפורד נפצע וכמובן העולם לקח הפסקת קורונה, ככה באמצע השוונג… כמעט שכחתי, יונייטד החתימה עוד שחקן – איגלו. אני לא הולך לרדת על השחקן הזה, אבל ההחתמה הזו נראתה לנו כמו… החתמה של הנהלה שרק רוצה לצאת ידי חובה ו"להביא מישהו".

כשנקבע תאריך החזרה מהפגרה, התפללנו – אוהדי יונייטד – שפרננדש ימשיך מהיכן שהתחיל, ושלפחות נראה סיומת חיובית לעונה. מה שכנראה לא מעט מאיתנו שכח זה שבזמן שהקורונה השביתה את הליגה, מרקוס ראשפורד החלים, וכמוהו גם אחד – פול פוגבה שמו. כן, זה שעשה כל הזמן קולות של "לא רוצה להיות פה". באופן אישי, כל כך השלמתי עם העזיבה הבלתי נמנעת שלו, שכשהראו אותו מתחמם במשחק החזרה מול טוטנהאם, שכחתי שהוא בכלל אופציה… עד כדי כך היה התסכול שלי ממנו. ואז, כחצי שעה לסיום המשחק, הוא נכנס. מאז החילוף הזה, עברו כ120 דקות של כדורגל בהן יונייטד עם 4-0 מול היריבות שלה, משחקת כדורגל מהנה ויעיל. נכון, זה מעט מאוד זמן, אבל אנחנו נדבר על כמה דברים התרחשו בזמן הזה, וננסה להביט קדימה.

במשך 90 דקות, יונייטד עשתה כמעט ככל העולה על רוחה מול שפילד. זה נכון ששפילד היא בטח לא ליברפול ואפילו לא צ'לסי, או סיטי, אבל יונייטד של העונה נהגה לחטוף דווקא מהקבוצות ה"קטנות" יותר. דה חאה לא הזדקק למתיחת איברים אפילו לא פעם אחת. לינדלוף לא מצא את עצמו אפילו פעם אחת, בוהה כמו איילה מול פנסי משאית, בשניים או שלושה שחקני יריב דוהרים לעברו. ואן ביאסקה מצא את עצמו מקבל לא מעט הזדמנויות לעבוד על החלק ההתקפי של התפקיד שלו, במקום להדגים פעם אחר פעם איך עוצרים שחקני אגף. בצד השני של הדשא, לוק שואו מנצל כוח פיזי ומהירות כדי לתמוך במשחק ההתקפה. נמניה מאטיץ' מצא למי למסור. ואולי הכי חשוב, הפנים החמוצות\אפאטיות של אנתוני מרסיאל הפשירו והעלו חיוך.

יונייטד כנראה קיבלה סוף סוף את הרכש הנכון. פול פוגבה.

פרננדש לבד זה יפה. אבל פרננדש שיכול למצות את עצמו עם יותר שקט וביטחון זה יפה מאוד. כשהוא שיחק ללא פוגבה בהרכב, ברונו נאלץ לא מעט פעמים לרדת אחורה ולהתחיל את המהלך מעל 40 מטר מהשער. עם פוגבה בהרכב, זה עדיין יכול לקרות, אבל מכיוון שהצרפתי מחליף איתו מקומות, פתאום ישנה עוד אופציה למסירה, וכזו שמתורגמת לאיום ממשי. כשאחד מהם מקבל את הכדור קרוב לרחבה, ראשפורד, מרסיאל וגרינווד פתאום הופכים כולם לאיומים אפקטיביים על השער, בין אם כמטרה למסירה, שותפים לדאבל פס פורץ הגנה, או אפילו כמי שמפנים מקום לבעיטה – או מצד פוגבה, או מצד פרננדש (שתי אופציות ממש לא רעות). יתרה מכך, יונייטד יכולה להרשות לעצמה לתקוף עם שניהם מכיוון שמאטיץ' או מקטומיניי לא מתפקדים כ 50\50 וכך לא משאירים מזדרון פתוח להתקפת הנגד, במצב של איבוד כדור. מרסיאל וראשפורד פתאום לא נראים מתוסכלים בשל חוסר אספקת כדורים אליהם, והיכולות של ראשפורד כחלוץ שיודע גם לכבוש וגם להשתתף בבניית מהלך משלימות חלק קדמי עם פוטנציאל קטלני.

הנוכחות של פוגבה בקישור במשחק וחצי האחרונים, משפיעה גם על המשחק ההגנתי של הקבוצה. היכולת שלו לדוג כדורים מרגלי היריב, כמו גם להגיע מהר לחסימות, משחקים חלק מכריע במערך של הקבוצה. אבל הדבר שאולי הכי בולט לעין בתפקיד שלו, היא היכולת להפוך חילוץ להתקפת נגד. לא רק שפוגבה מחלץ כדורים נהדר, הוא גם יודע מה לעשות עם הכדור ברגע שהוא אצלו – ולבצע את הפעולה מהר. כך יוצא, שבמקום מצב של איום על שערו של דה חאה, לא מעט פעמים, המצב מתהפך. וברגע שחילצת כדור וזמין עבורך שחקן כמו פרננדש, נתמך בידי שלישיית התקפה מהירה, הרווחת פעמיים. יונייטד שספגה רק שלושה שערים בשניים עשר המשחקים האחרונים, פתאום גם מייצרת התקפות מסוכנות, ובעיקר – תכליתיות.

כל הטוב הזה קורה בגלל שיונייטד קיבלה סוף סוף את הצרפתי המוכשר הזה, בפורמה, עם מוטיבציה ועם מישהו שמבין מה הוא רוצה. הקישור מאוזן במשחק וחצי הזה, ההתקפה נהנית, ההגנה מרוויחה והאוהדים נהנים מכדורגל חיובי. יונייטד עדיין מסוגלת להזיק ליריב במתפרצות, ובכדורים נייחים, והיום ראינו שאפשר לעשות זאת תוך שליטה בכדור.

אוקיי, סיימתי להלל. אני חוזר ומזכיר שכל האמור לעיל מבוסס בעיקר על המשחקים הבודדים מאז החזרה לפעילות, אבל הם גם נשענים על מגמה של התייצבות, שהחלה עם החתמתו של הפורטוגלי המצויין. ומכאן בואו ונביט קדימה.

מנצ'סטר יונייטד עומדת בפני אפשרות לבצע מהפך. כמובן שהשנה יש להם רק מטרה אחת, והיא להשיג מקום שיוביל לליגת האלופות. אבל הייתי מציב בפני השחקנים (ופוגבה בראשם) עוד מטרה – להשיג את המקום הזה עם הצהרה. לוח המשחקים של הקבוצה הוא כנראה הנוח מבין כל הקבוצות שנאבקות על המקום החמישי\רביעי ואם נהיה קצת חזירים, אולי אפילו השלישי. סיומת עונה דומיננטית תשיג כמה דברים:

• החזרת האמון של האוהדים וכתוצאה מכך תמורה כספית נאותה, בין אם מדובר במנויים, כרטיסים (אם יחזרו אוהדים מתישהו…) או מרצ'נדייז ושאר מקורות רווח (אני מסתכל עליכם, גלייזרים).
• יונייטד הלכה והפכה לקבוצה שלא מושכת שחקנים. סיום מרשים של העונה, ומקום באירופה יכול להחזיר מעט לאטרקטיביות של המועדון, בעיקר לשחקנים בעמדות המתאימות פוטנציאלית. בעיקר חלוצים, ובלמים.
• אם הקבוצה תשפר את מעמדה כך, זה עשוי להוסיף לביטחון ולרצון של פוגבה אולי בכל זאת לממש את הפוטנציאל שלו במועדון.

האפשרות קיימת. זה כמובן לא תלוי רק בשחקנים, ואפילו לא רק במועדון כמועדון – שהרי הם לא משחקים בואקום. אבל זו הזדמנות שאסור לפספס, שכן זו יכולה להיות נקודת תפנית בדרך החתחתים שעובר המועדון מאז עזיבת סר אלכס.