בשלב זה של תהליך ההתמכרות, האדם כבר מכור לחלוטין. הוא מוכרח ליטול מידע על שוק ההעברות מכל מיני אתרים מפוקפקים: ספורט5, סקיי האנגלי, בילד הגרמני, גזטה-דלה-חרטה הקטלוני...

נראה לי שכדאי שנירגע קצת כולם. כל הכתבות וכל המקטרגים שרק חיכו שם בפינה לקהל של בית"ר, יצאו מכל החורים וזרקו את כל הרפש האפשרי.

כאילו לא עברו שבע שנים, ובית''ר ירושלים שוב חוטפת חמישייה בחוץ באירופה.

גילוי נאות, אני אוהד מכבי חיפה. גילוי נאות שני, הקבוצה שאני הכי שונא בארץ זאת הפועל ת"א ולכן בעניין הבא אני מחשיב את עצמי כאובייקטיבי

דמיינו לכם משל: אתם רווקים עשירים, בעלי תאבון להצלחה ולאישה יפה ובפניכם עומדות שתי נשים לבחירה

שנה פחות עשרה ימים. זה כל ההבדל ביני לבינו. אבל בזמן שסחבק למד לבגרויות האחרונות ביב', איקר קסיאס זכה בליגת האלופות כשוער ראשון בגיל 19.

״ הפעם הכל יהיה שונה ..״ ״בעונה הזאת ניקח את כל התארים..״ ״המאמן הזה יביא את השינוי ויעשה חריש עמוק בסגל..״

אין לי ספק שאדם חפץ בהגשמת מטרותיו וחלומותיו, אך רייכרט בחר, בעזרת יועציו, להגשים את מטרותיו מבלי להקשיב ללב.

האם שווה לתת חמישייה ולסבול אחר כך? האם הזיכרונות שווים את זה?

אני לא מבין איך ההתאחדות הדרום אמריקאית נותנת עונש כל כך קל לגונזאלו חארה ועוד לאחר מכאן ממתיקה את עונשו?!?