אומרים שבכדורגל אנחנו ממש לא מעצמה, בטח גם לא בשאר ענפי הכדור, וכעת כשהספורטאים שלנו יצאו לריו בניסיון להעניק למדינה שלמה מעט נחת, בזכות מדליה אחת, ניזכר באחת הספורטאיות הגדולות שידעה המדינה.

ככל שעברו השנים, משחקי הפנטזי התפתחו כמעט לכל ענף ספורט בניהם כדורגל, רגבי, מירוצי מכוניות, קריקט, היאבקות ועוד.

שלא תבינו לא נכון, אני חושבת שתארים הם מאוד משמעותיים להגדרתו של טניסאי בינוני לטניסאי מצטיין, אבל הם לא הכול.

כמי שיצא נגד הארגון הזה מעל כל במה אפשרית, כולל אתר זה, כולי תקווה שהקבוצה תחזור להיות של אוהדיה האמיתיים.

טורניר היורו הנוכחי חשף פן נוסף שלו, בעקבות כל זה החלטתי לראות את הסרט התיעודי עליו שהוקרן בבתי הקולנוע. לפני שנה לא הייתי שוקל אפילו לראות, אבל אחרי האליפות הוא כבר סיקרן אותי

הצורך הזה של האוהדים מגיע מתוך אהבה ואהדה לקבוצה ובאופן כללי הוא צורך אנושי לחלוטין. יש לנו קשר רגשי לקבוצה וזה משהו שצריך להתחשב בו.

החלטתי לפתוח ולדבר על UFC 200. גם כי התחלתי לעקוב אחרי הUFC לפני אירוע מספר 100, וגם כי אירועי הימים האחרונים נותנים לי פתח לדבר על ספורט ברובד האהוב עלי – הרובד הלא מקצועי.

יורו 2016 צריך להיות הודעת הפטירה הרשמית של יחסי משחק הכדורגל וערוצי השידור המסחריים. מדובר בערבוב מין שאינו במינו, בבן כלאיים מעוות למדי.

זה לא קרה ביום, גם לא ביומיים. אבל כל הכבוד לכם אופירה ואייל, קברניטי ערוץ הספורט ועורכי האינסטנט של עולם האינטרנט על שתרמתם תרומה נכבדה למצבה הנורא של תקשורת הספורט במדינת ישראל.

כמו הרבה אירועי ספורט אחרים גם ביורו ובקופה אמריקה סנטנאריו מיטב המפרסמים משקיעים כדי ליצור פרסומות שיגרמו לנו הצופים לא לשכוח אותם. הנה כמה מהפרסומות הטובות שיצאו בתקופה האחרונה לרגל האירועים האלו: