לא כל כך הכרתי את לימור שפיגל, ולכן התלבטתי אם לכתוב עליה. שפיגל, שהייתה עיתונאית ספורט ועבדה במערכת הספורט של "ישראל פוסט", ,YNET ו"ישראל היום" נפטרה בסוף השבוע שעבר ממחלת הסרטן, כשהיא רק בת 36.

כל טעות שיפוט המובילה לפסילה מוטעית או אישור שגוי של שער היא בעלת השפעה מכרעת על תוצאתו של משחק ספציפי

אמנם לא היתה במשחק רמה גבוהה, אבל היה בו כל מה שאוהד ספורט מצפה ממשחק שביעי - מבצעים גדולים, טעויות, מהפכים וגיבורים מפתיעים ואפילו הפסקת גשם, ובעיקר דרמה ענקית בסיומו.

חלק גדול מאיתנו, במיוחד אלו שנולדו באלף הקודם, בילה את מרבית זמנו הפנוי במשחקי כדור בשכונה, בעיקר כדורגל. חלק מאיתנו גם נרשם לחוגי כדורגל, אולי אפילו לאחת מקבוצות הילדים והנוער של מועדוני הכדורגל בארץ. רובנו המוחלט, למרות התקוות הגדולות, גם "תלה את הנעליים" בגיל צעיר, ופנה לדרכים אחרות...

היום בלילה תיפתח סידרת הגמר (world series) בין שיקאגו קאבס (Chicago Cubs) לקליבלנד אינדיאנס (Cleveland Indians). הסידרה תמשוך תשומת לב רבה בארה"ב מאחר וצפויה בכל מקרה אליפות היסטורית – שיקאגו אחרי 108 שנים או קליבלנד אחרי 68 שנים (פלוס אליפות שניה תוך שנה אחת לעיר הכי מקוללת בספורט המקצועני, עד לברון, משהו שנראה דימיוני לחלוטין בתחילת השנה). אנסה לגעת בכמה …

הרי זה ברור שכל אחד מאיתנו חולם, חלם וממשיך לחלום להתפרנס מעיסוק בענף הספורט האהוב עליו, המחשבות השונות הללו גרמו לי לחלום על הג'ובים הכי חלומיים שיש בעולם הכדורגל.

הפוסט מיועד לכל אוהדי נבחרת ישראל שחושבים שלהמתין חמישים שנה לטורניר גדול זה הרבה, וגם לאוהדי מכבי חיפה והפועל ת"א שמחכים חמש או שש שנים לאליפות.

קראו לו דניאל. הוא היה הילד היחיד, בן 11 בלבד, שהיה יכול לשחק עם הגדולים. ולא רק שהוא שיחק איתם אלא הוא עשה בהם כבשלו, "פירפר" אותם, כמו שהיינו אומרים בשכונה.

כל ארבעת הגראנד סלאמים מאחורינו ואנחנו מתקרבים לסוף שנת הטניס, וזה הזמן לעשות סיכום קטן על כל אחד מארבעת הגדולים לקראת תקופת הטורנירים על משטחים קשים.

בתחילת השנה, פיפ"א קבעה שריאל ואתלטיקו מדריד הפרו את הוראות תקנון פיפ"א בכל הנוגע להעברות בינלאומיות של קטינים. מדובר באותן הוראות שהפרה ברצלונה שנתיים קודם לכן. כמו ברצלונה בזמנו, פיפ"א קבעה שריאל מדריד ואתלטיקו מדריד לא יוכלו לרשום שחקנים בשני חלונות ההעברה הבאים.