כשהיה בשיאו, טועמה היה אחד השחקנים שהכי נהניתי לראות. הערב, במשחק שהיה פעם אחד הגדולים בכדורגל הישראלי, והיום הוא קצת עצוב, בין מועדון בפירוק למועדון שאולי יגיע לזה, שחקן כמו סלים טועמה בהחלט חסר.

בדרך ליציע דרבנתי את עצמי: הרי לא באת לראות גולים, או משחק יפה, בכל זאת הפועל. באת לפגוש חברים, לברוח קצת מהבית ומהחיידקים במקומות סגורים ולהתענג קצת על ההרגשה שאין לה תחליף, זו של 'כל העולם נגדנו ואנחנו עומדים לרדת ליגה אבל איכשהו אנחנו מצליחים ליהנות מזה, וחוץ מזה, אנחנו אומרים תודה שאנחנו לא מכבי חיפה השבוע. מזוכיסטי, אבל איך אפשר לצפות למשהו אחר מאוהדים של קבוצה בפירוק מתמשך של כמה שנים?

מאז הפירסומים האחרונים על הקפאת ההליכים של הקבוצה והחובות העצומים, אני מנסה להבין לאן נעלמו 100 מ' ש"ח והאם ניתן היה למנוע זאת. האם הבקרה התקציבית, רואי החשבון של החברה ואפילו העיתונות יכלו לעצור את המפולת כבר מזמן? האם כולם הסתנוורו מההצהרות של הבעלים על מיליונים שיש לו ושיגיעו ולא עשו את עבודתם נאמנה?

אף קבוצה ישראלית שהשתתפה בליגת האלופות לא זכתה באליפות באותה עונה. אבל מה קורה בליגה האירופאית? ומה תהיה ההשפעה שלה על מאבק האליפות העונה בין מכבי ת"א להפועל ב"ש?

זו אותה הפועל תל אביב שעלתה לשחק מול מכבי חיפה. ההבדל היחיד, שבעוד שבשבוע שעבר לאדומים מתל אביב הייתה תקווה לנצח, אתמול קיוו בעיקר לצאת בשלום

אם איני טועה זו הפעם הראשונה שגוף עסקי זר משקיע בספורט הישראלי משיקולים כלכליים ולא משיקולים ציוניים