מבחינת כל מה שקשור לכדורגל, העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה לא ממש נודעת. זה די הגיוני בהתחשב בכך שמדובר בעיר קטנה עם פחות מ-100 אלף תושבים כיום, שבילתה רק ארבע עונות בליגה הבכירה בספרד. אבל למרות זאת, אוהדי כדורגל רבים ברחבי העולם זוכרים את השם שלה טוב מאוד, בגלל ביקורו של שחקן אחד מיוחד.

לפני שניכנס לנדאל והשליטה המוחלטת שלו על משטח החימר והרולאן גארוס בפרט, היו עוד כמה משחקים שנערכו בצרפת בשבועות האחרונים.

מעולם לא הייתי גרופי של כוכבי על. בקבוצתי האהובה מכבי חיפה, הלב שלי הלך שבי דווקא אחרי אלון חרזי. במכבי תל אביב של שנות ה-90, אני חיכיתי לפירורי הדקות של טרי פייר (מי?) ובקבוצת האליפות האדירה של מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן בשיקגו, אני התמוגגתי מיכולתו של הסנטר ביל וונינגטון. ועדיין, אני חייב להודות, שאלוף ה-NBA הטרי לברון ג'יימס הוא ספורטאי גדול.

פדרר, נדאל, ג׳וקוביץ׳. שלושה ספורטאי על, זה לא דיון על מי הגדול מביניהם. הדיון צריך להיות, האם זה הענף בעל הדור הטוב ביותר בתחומו. דעתי היא, שכן.

אני מנסה לזקק כאן את מה אני מרגיש כלפי התנהלות הממשלה, ההתאחדות לכדורגל והאחראים על קבלת ההחלטות בזמן האחרון, בהקשר של הספורט המקצועני.

אז אחרי שהקונפטי התפזר וחברי הבועה התפזרו חזרה לבתים, זה הזמן לסכם את מה שראינו עם 5 נקודות על סדרת גמר ה-NBA 

אז מה מצפה לקבוצה הלאה? בטור הזה אעבור על הסגל של מיאמי מבחינת החוזים ואראה מה המצב של כל שחקן ומהם המהלכים הצפויים בסגל עד העונה הבאה.

גם במשחק הרשמי ה-6 בין ספרד לאוקראינה שנערך בחודש שעבר במדריד, הנבחרת ממזרח אירופה לא הצליחה לנצח לראשונה בתולדותיה את הנבחרת מהאי האיברי. זה נגמר ב4-0 צורם מבחינתה, בדיוק כמו בקיץ 2006 בגרמניה. ההזדמנות הבאה: מחר ב-21:45 בקייב.

איך הקוסם שנעלם בקאמפ נואו חוזר לאותו מגרש, הפעם מהדלת הראשית? ספוילר - פחות בזכותו, בעיקר תודות למה שעבר על בארסה בעונה האחרונה.

האם ככל שיש לשחקן יותר תארים קבוצתיים ואישיים בהכרח מעיד על טיבו? כמובן שהשחקנים הראשונים שיעלו לראש הם כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי. שני שחקנים עטורים בתארים וזכיות. על הצלחתם וייחודם אפשר לדבר שעות, אבל אני דווקא רוצה לדבר על שחקן אחר, פחות מעוטר. יאן אובלק.