כמה חיכיתי למשחק הזה, וכמה לא האמנתי שככה הוא ייגמר. להוציא את הדרבי, המשחק מול קריית מוצקין בחוץ היה המשחק שהכי ציפיתי לו

יש ספורטאים שהבינו שהפופולריות היא כוח, שיכולה לעזור לסחוף לשינוי חברתי, או סתם כאלה שהחליטו שהם לא מוכנים להנמיך פרופיל.

המסע שלי התחיל לפני בערך שנה וחצי, אז התחלתי את התהליך המרגש שבסופו הגיע הרגע הגדול מבחינתי – היציאה לקולג' עם מלגת כדורסל.

קברניטי האולם בחיפה החליטו שהשנה, עקב הירידה הצפויה בכמות הקהל בגלל הירידה ללאומית, מספיק לפתוח רק מזנון אחד בכל האולם.

מחול שדים, שמועות וממים שסובב ריב די סטנדרטי בין שני שחקנים שכבר לא פעם ולא פעמיים התעצבנו אחד על השני מול המצלמות

אחרי שכבר לעסו מכל עבר את הטיעון שהליגה משעממת וכי ברור כי "גולדן סטייט ייקחו בהליכה", דואגת האלופה לסדר לנו כמעט בכל משחק, ניפוץ של איזה שיא היסטורי, קבוצתי או אישי.

אז הפסדנו להפועל ואנחנו במאזן 2-0 כרגע. למרות הנמכת הציפיות שאופיינית לאוהדים הירוקים בצד הזה של העשור, אני עדיין מאוכזב מאוד. הבעיות שפירטתי בטור הקודם רק התעמקו בדרבי והוכיחו לי שאמנם אני לא מבין הרבה בכדורסל, אבל כן מבין בבעיות.

מכבי ת"א מאכזבת באירופה ולאחר שישה מחזורים ניצבת עם מאזן מביך של 1-5 באירופה. האם ניתן לשנות משהו?

פתיחת ליגת ה-NBA בעיצומה, לברון מתחיל לחמם מנועים בלייקרס, דריק רוז הזכיר נשכחות אחרי 50 נק', גולדן סטייט בראשות סטפן וקליי נמצאים בראש עם רצף של 8 משחקים, אבל מעבר לכל אלו, זהו זמן מעולה להסתכל על מי שנחשב לאחד השמות החמים ביותר שנבחרו בדראפט האחרון - לוקה דונצ'יץ'

הנה לכם ארבעה שחקנים נוסטלגיים שתחייה מחדש שלהם תיקח את הקבוצה שלהם צעד אחד קדימה בליגה.