המסע שלי התחיל לפני בערך שנה וחצי, אז התחלתי את התהליך המרגש שבסופו הגיע הרגע הגדול מבחינתי – היציאה לקולג' עם מלגת כדורסל. התהליך שקדם ליציאה היה לא פשוט – אם זה מבחן SAT שעשיתי, איסוף של קטעי וידאו ויצירת סירטון HIGHLIGHTS וקשר רציף עם יובל שטיפל ועזר לי בקשר עם מאמנים מקולג'ים שונים.

קיבלתי הצעות שונות מקולג'ים בסטנדרטים שונים ולבסוף החלטתי לצאת למכללת קארל סנדבורג שבאילינוי.

מדובר בג'וניור קולג'. למי שלא מכיר את ההבדלים ברמות, אז ג'וניור קולג' היא מכללה של שנתיים שלאחריה התלמידים עוברים וממשיכים את התואר שלהם באוניברסיטה אחרת. המטרה שלי כמובן היא להיות כמה שיותר טוב, לקבל את הבמה להרשים מאמנים מאוניברסיטאות גדולות יותר ולמצוא את עצמי בעוד שנה או שנתיים במקום גבוה יותר. ג'וניור קולג' הוא לא מקום קל ויש קבוצות עם רמת כדורסל גבוהה. הרבה כוכבים יצאו מג'וניור קולג'ים (אחד מהם הוא ג'ימי באטלר) ואני מקווה להשתלב כמו שצריך גם על המגרש וגם בלימודים.

אחרי יותר משנה של תהליך, הגיע הרגע הגדול. נפרדתי מהמשפחה והחברים ועליתי לטיסה כשאני מרגיש מוכן לשלב הבא בחיים שלי. אחרי מספר עיכובים של כמה שעות, הגעתי למכללה ושם חיכתה לי קבלת פנים חמה מהמנהל המקצועי. הייתי מותש אחרי 27 שעות של טיסות ועיכובים בשדה התעופה והמנהל המקצועי ידע לשים אותי ישר בבית מלון ונתן לי לישון כמה שיותר בשביל להרגיש מוכן ליום הראשון בארה״ב.

ביום הראשון נסענו למתחם הדירות והתחלנו להעביר את הדברים שלי. בהתחלה הייתי קצת בשוק לגבי כמה שהם דומים לישראלים, אבל בו זמנית שונים. מאחר ואני נמצא בעיר קטנה, כולם מכירים את כולם והעזרה שקיבלתי הייתה מדהימה. עזרה מיוחדת קיבלתי מהקהילה היהודית שאליה הצטרפתי אחרי ששלחתי למנהל בית הכנסת אימייל. אף פעם לא הייתי חזק באמונה, אבל יש משהו בלהיות רחוק מהבית ושאני מגיע לבית כנסת אני ישר נזכר בארץ. הקהילה ממש חברותית ותומכת וזה גורם לי לרצות לבקר שם כמעט בכל שבוע.

בשבוע הראשון ללימודים קיבלנו לו״ז וכל תלמיד לומד בין 13-17 שעות בשבוע (המינימום למלגה הוא 12). הלו״ז של האימונים לא כל כך ידוע כי קבוצת הכדורעף שלנו עדיין נמצאת בעונה (עד בערך תחילת נובמבר) ולכן המאמן היה מעדכן בתחילת כל אימון את הלוז של 3-4 הימים הקרובים. המשחק הראשון שוחק רק בתחילת החודש כך שעכשיו שהעונה התחילה, לוח הזמנים מתחיל להתבהר וכל שחקן מבין פחות או יותר את התפקיד שלו בקבוצה.

אני לא בדיוק יודע לתאר איך זה מרגיש להיות ישראלי בקולג׳. כולם חושבים שאתה מגיע ממקום שונה ויש דברים שאתה לא יודע. זה ברור שהציבור פה לא כ"כ יודע מה הולך בארץ וזה מובן, אבל מבחינתי, אף פעם לא נתנו לי תחושה של ״אתה לא שייך״ או ״אתה לא חלק מאיתנו״. להפך, השחקנים שאיתי נורא חברותיים והכימיה בנינו בתור קבוצה מעולה. מבחינת כדורסל, החוקים טיפה שונים אז יש תהליך למידה קטן שצריך לעבור, אבל מתרגלים ממש מהר.

מאחר והתאמנתי בקבוצה בליגת העל ואני גם יותר מבוגר מכולם פה, אני חושב שאני מביא לקבוצה קצת מקצוענות בדברים שעושים מחוץ למגרש (תזונה, watching film ואפילו הרגלי שינה). על המגרש אני חושב שאני מביא ניסיון ומנהיגות.

נכון לעכשיו שיחקנו 5 משחקים והקבוצה נמצאת במאזן חיובי של 3-2. אני בסה"כ מרגיש טוב, קולע במספרים יפים ופותח באופן קבוע בחמישיה. שיטת המשחק של הקבוצה שלנו משתנה – לפעמים משחקים עם ארבעה גארדים ולפעמים אנחנו משחקים עם שני גבוהים.

אני חושב שהדבר הכי גדול שהבחנתי בו הוא ה-adjusments שעושים ממשחק למשחק. לרוב, קבוצות טובות בג׳וניור קולג׳ נורא מגוונות עם ספסל עמוק ולכן קצת יותר קשה להתכונן ממשחק למשחק. כשאתה מנסה לקחת משהו מקבוצה טובה, אתה חייב לתת להם משהו אחר בתמורה, אבל אני מאמין שצוות המאמנים שלנו עושה עבודה מעולה עם ההכנה שלנו בכל משחק, בין אם זה ההכנה לסגנונות התקפה שונים או לחץ שהקבוצה היריבה ידועה בהפעלה שלו.

עד כאן פרק 1, אמשיך לעדכן אתכם בהמשך.

*אליאס אקלה הוא כדורסלן שלוקח חלק בפרויקט של יובל שחם ומטרתו להוציא ולקדם כמה שיותר שחקני כדורסל ישראלים צעירים לשחק כדורסל מכללות בארצות הברית.

לפרטים נוספים מוזמנים לפנות אלינו או ליובל שחם (Yuval Shaham) בפייסבוק