כשויליאם שייקספיר כתב את המחזה Much ado About Nothing בסוף המאה ה-16, עוד לא היה נ.ב.א. לא טוויטר. לא תקשורת שרעבה לצהוב (המונח עיתונות צהובה הגיעה שנים רבות אח"כ). אבל שם המחזה מתאים כמו כפפה ליד לדרמה המתחוללת אצל אלופת הנ.ב.א, עם מחול שדים, שמועות וממים שסובב ריב די סטנדרטי בין שני שחקנים שכבר לא פעם ולא פעמיים התעצבנו אחד על השני מול המצלמות.

תקציר האירועים

בסיום הרבע הרביעי של המשחק בין הגולדן סטייט ווריורס ללוס אנג'לס קליפרס, אחרי קאמבק מרשים של האלופה (שמשחקת בלי סטפן קרי), לווריורס הייתה הזדמנות בשניות הסיום לנצח את המשחק (106-106 באותו זמן). גרין לקח ריבאונד מהידיים של דוראנט, והחליט לנצח את המשחק לבדו. בזמן שדוראנט מאחוריו צועק לו שימסור לו, גרין רץ לתוך 4 שחקנים, איבד את הכדור, ושלח את המשחק להארכה. הווריורס הפסידו בהארכה 121-116, אבל מירב תשומת הלב ניתנה למה שהתרחש על הספסל לפני ההארכה.

מה קרה בדיוק זה חומר לקוראי שפתיים מומחים, אנשים מקושרים או סתם כאלה שאוהבים לפתח סיפורים למימדים ענקיים. בגדול, דוראנט אמר לגרין שהוא היה צריך למסור לו (You pass me the Motherfucking ball), גרין קרא לו Bitch כמה פעמים ואולי גם התעמת עם דוראנט לגבי עניין החוזה המסתיים בסוף העונה, וזהו. לפחות ממה שראינו. אולי היה יותר מזה בחדר הלבשה, אבל לא ראינו פנס בעין של אף אחד. בוגי קיבל הזדמנות להיות בוגר, אנדרה איגוודלה הפגין מנהיגות שלא עזרה, קליי ישב באמצע והסתכל.

התוצאה, במספרים יבשים, היא השעייה של משחק אחד לגרין, השעייה שעלתה לו 120 אלף דולר.

חלומות התפרקות

התוצאה עפ"י הפרשנים והמוני אוהדי נ.ב.א היא קצת אחרת – סיום עידן השליטה של הווריורס. בגלל ריב של שני שחקנים – אחד שהוא סופר רגיש ואחד שלא יודע לסתום את הפה. נראה לי קצת הסקת מסקנות נחפזת, אבל משאלות לב לליגה בלי קבוצה ללא תחרות לפעמים גורמת לטשטוש ההגיון.

בתחילת העונה כתבתי על כך שאם משהו יפרק את השושלת הזו של הווריורס, זו תהיה העובדה שלהחזיק קבוצה עם 4 שחקני הול אוף פיים בהרכב בשיאם יהפוך לעסק יקר מדי. אימפריות נופלות לאט, והרבה פעמים בעיות כלכליות מפילות אותן. גם בגולדן סטייט, שנאת אחים אולי לא תורמת למצב רוח הכללי, אבל כבר היו לנו די הרבה אלופות בלי המון אהבה בין שחקנים מסוימים, חלקם מאוד דומיננטיים על המגרש ואישיותם.

לא הכול ורוד בממלכת הזהב. אנחנו מגלים שוב שבלי קרי הקבוצה פגיעה, מעין תשובה לשאלה מי צריך להיפצע כדי שיהיה אפשר לנצח את גולדן סטייט. לטעמי, שני השחקנים הכי חשובים פה במשוואה הם קרי וגרין, אבל בלי שניהם גולדן סטייט ניצחה כבר יום אחרי הריב המתוקשר – ניצחון קצת מקרטע על אטלנטה, אחת הקבוצות החלשות בליגה.

אחרית דבר

סטיב קר אמר שדריימונד הוא דריימונד. כבר היו צרות איתו בעבר, וחלק מהחבילה של השחקן המצוין הזה זו אישיות שלעיתים יוצרת חיכוכים עם כוכבים אחרים. דוראנט ניסה להיות קריפטי כמה שיותר במסיבת עיתונאים אחרי הניצחון על אטלנטה כשנשאל על התקרית עם גרין. בגדול, אהבה גדולה בין השניים אין פה.

אבל לקחת את הריב הזה ולנסות לבנות תיאוריות ממנו על סוף השושלת, עזיבה בטוחה של דוראנט או אפילו טרייד של ג"ס שישלח את גרין לכל הרוחות כדי לרצות את דוראנט? לא בלתי אפשרי, אבל יותר נובע מהרצון לראות את הקבוצה המופלאה, אך יותר ויותר שנואה הזו, נעלמת לנו מהחיים. כמו שבמבי וקבב אמרו לא פעם באנחנו במפה – לאן עפת, כבודו?