גם במשחק הרשמי ה-6 בין ספרד לאוקראינה שנערך בחודש שעבר במדריד, הנבחרת ממזרח אירופה לא הצליחה לנצח לראשונה בתולדותיה את הנבחרת מהאי האיברי. זה נגמר ב4-0 צורם מבחינתה, בדיוק כמו בקיץ 2006 בגרמניה. ההזדמנות הבאה: מחר ב-21:45 בקייב.

איך הקוסם שנעלם בקאמפ נואו חוזר לאותו מגרש, הפעם מהדלת הראשית? ספוילר - פחות בזכותו, בעיקר תודות למה שעבר על בארסה בעונה האחרונה.

האם ככל שיש לשחקן יותר תארים קבוצתיים ואישיים בהכרח מעיד על טיבו? כמובן שהשחקנים הראשונים שיעלו לראש הם כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי. שני שחקנים עטורים בתארים וזכיות. על הצלחתם וייחודם אפשר לדבר שעות, אבל אני דווקא רוצה לדבר על שחקן אחר, פחות מעוטר. יאן אובלק.

אחד ממחזורי החיים אצל אוהדי כדורגל הוא השלב בו הם מתאהבים עד כלות בשחקן חדש, בדרך כלל זה נגמר במפח נפש במעבר ליריבה השנואה או באכזבה מקצועית. אך למרות עשרות הפעמים בהם התאכזבנו משחקן שהיינו בטוחים שבנינו לבינו נרקם סיפור אהבה, זה אף פעם לא מנע מאיתנו להתאהב בשחקן הבא שיבוא.

בחרתי את עשר ההעברות הבולטות לדעתי, תוך שניסיתי לתת מקום לכמה שיותר קבוצות שונות, ואפילו לשחקנים בולטים שהגיעו להשאלה בלבד.

המשחק נגד סקוטלנד הכניס אותי למצב ששנים רבות לא הייתי בו ביחס לנבחרת ישראל. הלחץ, המתח, החרדה, העמידה על הרגליים במשך כל ההארכה והעובדה ששלחתי לחברים שלי הודעות ווצאפ בנוסח "איזה מתח", "יואו אני לא נושם" ו"אין לי דם בגוף", החזירו אותי לימים אחרים. זמן לסכם את המשחק ולהביט להמשך.

השחקנים האנגליים הופכים להיות בעייתיים משמעתית כמו הדורות הקודמים, משה חוגג עושה הכול כדי לייצר כותרות כולל לסכן את המשך הכדורגל הישראלי, ומוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה יוצאים לדרך

בשנים האחרונות נשמעות תלונות על כך שהאנגליות מאכזבות במפעלים האירופיים – לא זוכות או לא מגיעות לשלבים האחרונים מספיק פעמים. אבל המצב הקיים הוא מעולה לעומת מה שחוו הקבוצות האנגליות בשנות התשעים. בפרויקט זה אזכיר לכם את הכשלונות הגדולים ביותר של אותו עשור.

בפרידה מרובן דיאס בחדר ההלבשה של בנפיקה, אמר מאמן הקבוצה ז'ורז'ה ז'סוס "אתה עוזב מועדון שהוא גדול יותר ממנצ'סטר סיטי, רק קטן יותר מבחינה כספית". האימרה הזו הציפה אצלי שאלה - עד מתי בנפיקה יחשב מועדון גדול?

אחרי התבוסה לאסטון וילה, קלופ וליברפול עומדים בפני האתגר הכי גדול שלהם