במהלך הכתבה אבחן את אותם גורמים שאפיינו את הצהובים לאורך כל העונה, ואסיים עם מבט קצר אל המבחן הבא של התל אביבים, מוקדמות ליגת האלופות.

נכון, זה כבר היה ברור תקופה. ידענו שזה מגיע, שזה שלנו, שזו רק שאלה של תאריך. אבל כשזה קורה באמת, זה מרגש וזה נפלא וזה מדהים וזה לא מתעכל.

סרג' דייוויד גנאברי, אולי שמעתם את השם הזה כמה פעמים בתקופה האחרונה, אבל בטוח שמעתם עליו בשבוע האחרון. בכל זאת, מדברים על השחקן הגרמני המבטיח ביותר בדורו

כל אוהד כדורגל של קבוצה מצליחה מכיר את זה, מגיע רגע סיום העונה, או לחילופין רגע שיא של הזכייה בתואר, ואנחנו מתחילים לנסות ולהיזכר ברגעים הגדולים שהיו בעונה החולפת.

למה אני לוקח אתכם לטיול במורד סמטת הזכרונות? מכיוון שיש לי שריטה. יש שאומרים שריטה עמוקה. לשריטה שלי קוראים אלירן עטר. (הו, אלירן עטר) קשה לי להסביר איך זה התחיל.

בכדי להבין עד כמה איכותי הדור החדש של הכדורגלנים האנגלים ביחס לשאר העולם, מומלץ לקפוץ אחורה בזמן ל-2017, השנה בה כבשו האנגלים הצעירים את העולם כולו.

ברק בכר צריך לקבל החלטה, ואיך שלא יהפוך אותה יהיה לה צד טוב וצד רע.

ביום ראשון, קצת אחרי החגיגה של ערן זהבי בסמי עופר, נפגשו שני הנרטיבים הללו למשחק באמסטרדם

8 דקות בתוך המשחק, אחרי הגול ראשון של האוסטרים, התעצבנתי, קראתי לשחקנים גרועים ופלטתי אנחות ייאוש מוכרת. הבן הבכור שלי, כמעט בן 8, התעצבן עליי ואמר שזה לא נכון והם לא גרועים, הבן הקטן, בן 5 וחצי, הוסיף ואמר שאני אראה שבסוף ישראל תנצח. לפעמים צריך לבוא נקי בלי דעות קדומות, ופשוט להאמין.

הָיִיתִי רוֹצָה לְרֶגַע לִהְיוֹת סַבָּא מְבֻוגָּר שֶׁהָרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא זוֹכֵר זֶה כֵּשְׂעֵרָן זְהָבִי כָּבַשׁ אָז אֶת הַשַּׁעַר;