אוהדי כדורגל רבים החליטו לתקוף כאלו שדיברו נגד מתווה החזרה. נשמע הגיוני לאוהדים לבקר שחקנים על השיקולים שלהם שקשורים לפרנסה שלהם? הגיוני ש"לאוהד" יהיה סיי בנוגע למתווה החזרה רק בגלל שאנחנו לא יכולים להתאפק עוד חודש, חודשיים בלי לראות כדורגל, כדורסל או טניס או לחילופין להגיד שזה לא שווה בלי קהל?

אז איך מוציאים את הספורטאי הצעיר שלכם מתרדמת הקורונה? איך מגשרים על חודשיים של "חוסר פעילות" במסגרת הקבוצתית? אנסה לתת את שני הסנט שלי

קבוצות רבות ברחבי היבשת לא מתכוונות להתנהל בקלות ראש בכל הנוגע להיבט הפיננסי לאור המשבר שנוצר. אחת מהן היא ריאל מדריד.

הימים ימי בצורת של גולים אז הראש נודד לשערים, ולשחקנים שהבקיעו הרבה מהם, ואז גם לתהיות אם יש אחרים שיכולים לנשל את מלכי השערים של כל הזמנים בליגות שונות ממקומם.

אחרי שבטור הקודם הבאנו תשובות של אוהדים מהקבוצות החיפאיות, עכשיו תורן של התל אביביות.

לאחר שחלק מהליגות (כמו הולנד וצרפת) הודיעו על סיומן, בעוד שאצל שאר הליגות לא ברור עדיין מה יעלה בגורלן, זה זמן מספיק טוב לסכם את העונה. והפעם - הפריצות.

בטור הקודם הצגנו את מקומות 6-10 במצעד החילופים הגדולים בכדורגל העולמי, כעת הגיע הזמן לחמשת הגדולים בדירוג, אבל עוד לפני כן – 2 משחקי בונוס מהכדורגל הישראלי

פרט לכך שמדובר באחת החלוצות הטובות ביותר שהיו לנבחרת גרמניה, אינקה גרינגס היא גם האישה הראשונה שהצליחה לשבור את תקרת הזכוכית, והפכה למאמנת מקצועית

כדי להבין את המשיכה הבלתי אפשרית שלי לזיזו, את העובדה שהעברתי שעות רבות בשבועות האחרונים בלקרוא את כל מה שנכתב עליו, בלראות את כל הסרטונים האפשריים שלו ביוטיוב, צריך לחזור לעונת 1997/98, עונת הכדורגל הראשונה שלי.

שם זה כבר היה ברור. One does not simply walk into Anfield. אם אתה לא נכנס לשם בתחושת יראה, בידיעה שזהו הגיהנום עלי אדמות לקבוצת חוץ, אל תכנס לשם בכלל.