בדוגמאות הבאות אין אני חולק על הישגיה של מכבי חיפה, אלא רק רוצה לסמן עשרה רגעים, לאו דווקא ספורטיביים, שהסתיימו בצורה אכזרית עבור המועדון מהכרמל.

דייגו סימאונה הוא דמות. אין חובב כדורגל אמיתי שלא מכיר את צ'ולו, המאמן הארגנטינאי של אתלטיקו מדריד. יש לו סגנון שייחודי אך ורק לו, שאין לו אח ורע בעולם.

"שלוש בראש" חוזרת אחרי פגרה קצרה עם שלושה סיפורים מהשבוע האחרון על הכדורגל העולמי: למה לידס של השנים האחרונות היא סטייה חדה מכל מה שהמועדון מיורקשייר ייצג אי פעם, למה העלייה של מכבי תל אביב והפועל באר שבע לשלב הבתים בליגה האירופית טובה גם ליתר היריבות הישראליות, ומה באמת אומרת ההשוואה בין אנסו פאטי לליאו מסי על המצב של ברצלונה + שלוש המלצות למשחקי השבוע הבא מקטאר, רומניה וסקוטלנד

הצהובים סגולים ניצחו 116-98 ועלו ליתרון 1:0 בסדרה, אך חומרת הפציעות של דראגיץ', באטלר ואדבאיו מעמידות את הסיכוי של ההיט להשוות במשחק הבא ואולי לתת פייט בסדרה בסימן שאלה גדול. אז איך בכל זאת ההיט יכולים לתת פייט?

בשנים האחרונות נשמעות תלונות על כך שהאנגליות מאכזבות במפעלים האירופיים - לא זוכות או לא מגיעות לשלבים האחרונים מספיק פעמים. אבל המצב הקיים הוא מעולה לעומת מה שחוו הקבוצות האנגליות בשנות התשעים. בפרויקט זה אזכיר לכם את הכשלונות הגדולים ביותר של אותו עשור.

אחרי שבסגר הקודם "הריקוד האחרון" נכנסה לוואקום שנוצר מהשבתת הספורט המקצועני והחזירה את מייקל ג'ורדן למרכז הבמה, עולם הספורט בסגר הנוכחי הוא כולו לברון ג'יימס, שמתחיל הלילה את המאבק על עוד ציון דרך היסטורי. 4 חודשים אחרי שקיבלנו ריענון לזיכרון ורגע לפני שאנחנו צופים בזמן אמת בעוד פרק בדוקו שישרת את הדור הבא, ההשוואה שהפכה לבלתי נמנעת.

כמה הצלחה של נבחרת או שחקן בגביע העולם עד גיל 20 היא מדד לכוכבות והצלחה ברמות הגבוהות של הכדורגל? בואו נגיד שזה לא מבטיח שום דבר.

מסתמן שדור חדש גדל במחלקת הנוער של באיירן, ועם התבגרות של חלק משחקני הסגל ויכולת טובה של אותם צעירים, הם עשויים לרשת את מקומם – אז היכונו לטור שיעסוק בחמשת היהלומים הגדולים ביותר בנוער של באיירן.

כבר קרוב לחודש שבהנהלת ברצלונה מפמפמים על בנייה מחדש של פרויקט חדש בקבוצה. מאז התבוסה ההיסטורית לבאיירן מינכן ברבע גמר ליגת האלופות אנחנו שומעים דיבורים על שינוי פני הקבוצה מן הקצה אל הקצה ושדברים לא ישארו כמו שהם. האם באמת כך קרה? בואו נבדוק.

המילה הראשונה שעולה לראש כשאני רואה את אנתוני דיוויס היא "גבה". נכון, זה לא מקורי או מרגש לאור מראהו החיצוני במחשבה ראשונה, אבל שניה או שתיים לאחר מכן ההקשר מקבל משמעות אחרת, לפחות בעיניי, והיא נוגעת ל"הרמת גבה" יותר מאשר הגבה שלו עצמה.