בשנים האחרונות נשמעות תלונות על כך שהאנגליות מאכזבות במפעלים האירופיים – לא זוכות או לא מגיעות לשלבים האחרונים מספיק פעמים. אבל המצב הקיים הוא מעולה לעומת מה שחוו הקבוצות האנגליות בשנות התשעים. בפרויקט זה אזכיר לכם את הכשלונות הגדולים ביותר של אותו עשור.

קיבצתי רשימה של 5 מאמנים שצריכים לזכות באליפות בשנה הקרובה אחרת הם יכנסו לספירלת האבדון של המאמנים ולחיים בלי טבעת

בפרידה מרובן דיאס בחדר ההלבשה של בנפיקה, אמר מאמן הקבוצה ז'ורז'ה ז'סוס "אתה עוזב מועדון שהוא גדול יותר ממנצ'סטר סיטי, רק קטן יותר מבחינה כספית". האימרה הזו הציפה אצלי שאלה - עד מתי בנפיקה יחשב מועדון גדול?

אחרי התבוסה לאסטון וילה, קלופ וליברפול עומדים בפני האתגר הכי גדול שלהם

שמות כמו דני אבדיה, ים מדר, תמיר בלאט ויובל זוסמן אין צורך להציג, לכן בכתבה הבאה ארחיב על 5 שחקנים ששמותיהם אולי יישמעו לכם מוכרים, אך עוד לא קיבלו את הפריצה הגדולה שהם מחכים לה ומי יודע, אולי אלה השחקנים שיבססו את מעמדם בליגה הבכירה ויובילו את נבחרת ישראל בעתיד הלא רחוק.

את המסע שלנו לפולין לא אשכח לעולם. גם במרחק של למעלה מארבעה עשורים, גם כאדם חופשי ומאובטח, הכניסה למחנה השמדה היא ניסיון מעורר בעתה. הטור הזה לא יעסוק באספקט החינוכי/היסטורי של המסע, אלא ברגע אחד, לא קשור לכאורה, של הסחת דעת.

היה ברור שיהיה צורך בהתעלות של הקבוצה במשחק הבא, כשאדבאיו ודראגיץ' עדיין פצועים, ואי אפשר להישאר באותה האזורית המוכרת, אחרת הסדרה אבודה. ואז הגיע בחור בשם ג'ימי באטלר, שהראה שהוא כאן כדי להילחם, ולא רק לסמן וי על הופעה בגמר.

ההחלטה המקוממת של 9 חברי הכנסת שאישרו באותה הצבעה שלתוך סוכה שפתוחה ב51% משטחה יכולה להכיל בתוכה 20 אנשים ומנגד שמגרש כדורגל ששטחו גדול במאות אחוזים לא יכול להכיל 25 אנשים על הדשא, היא יריקה בפרצוף של כולנו.

11 בנובמבר 2007 הוא תאריך שלא נחרט בזכרון הלאומי. זה היה יום ראשון. שעת ערב. ומה נותנים ביום ראשון בערב? כדורסל ישראלי. משחק ענק, במלחה, הפועל ירושלים, מחזיקת הגביע מהעונה שעברה, מול הפועל חולון של מיקי דורסמן, לימים אלופת המדינה בתום אותה עונה. לא היה במשחק הזה סל ניצחון על הבאזר, לא היה בו טריפל דאבל מטורף ואפילו לא דאנק …

אם אנחנו רוצים סדרה שתהיה קצת יותר מעניינת ואולי תימשך יותר מ- 4 משחקים, אלו לטעמי נקודות המפתח מבחינת מיאמי להמשך הסדרה